קטגוריה: סיורים בירושלים

"פעמונים מצלצלים בצהרי היום בעין כרם" הכפר הכנעני עין כרם בירושלים.

עין כרם הציורית והרומנטית, הצריחים הגבוהים, המוסקוביה המוזהבת – הכפר הרוסי מעל עין כרם ובתי האבן הכפר עין כרם.

תושבי שכונת עין כרם  באו מזרח ומערב, אמנים ואמנות, מלח הארץ המחוברים  לעין כרם ביתם ונם חלק מימנה.

נגיע לעין כרם ברחוב עין כרם פינת רחוב השער או ונראה שתי חניות גדולות ציבוריות .

נמשיך מהחניה המרכזית לכנסיית "יוחנן בהרים" הגדולה , נעבור את רחוב עין כרם לרחוב השער העולה לכנסיה,כמה מטרים של עליה סבירה עם אפשרות להפסקת קפה ושוקולד איכותי של שוקולטייר מקצועי, הקפה משמש כמסעדה.

בכניסה לכנסיית "יוחנן בהרים" נראה שני זרועות מחוברות– הזרועות של ישוע הנוצרי ופרנציסקוס הקדוש, ישנם גם ארבעה צלבים קטנים סביב צלב גדול המסמלים את צליבתו של ישוע הנוצרי.

בכניסה  לכנסיית יוחנן בהרים וחצר המנזר מצד שמאל ישנם 21 לוחות קרמיקה ב 21 שפות ועליהן כתובה תפילת "הבנדיקטוס" וזו תפילתו של זכריה הכהן אביו של יוחנן.

זכריה מודה לאלוקים על הולדת יוחנן על ידי אלישבע בהיותה בת תשעים שנה.
מספר מדרגות בעליה לכנסיה ונבחין בבסיס הפסיפס הביזנטי  בן 1500 שנה של "כנסיית אלישבע" הביזנטית, בחלק התחתון של הכנסייה מצאו פסל של "ונוס" שריד מעין כרם הפאגנית האלילית.

בימינו,  כנסיית יוחנן בהרים נראית יותר מהתקופה הצלבנית נוכל לראות את החומות הצלבניות כבר מבחוץ בחצר הכנסיה, הכנסיה החדשה נבנתה בסיוע בית המלוכה הספרדי החל משנת 1857  והמלכה איזבל הייתה האסרטיבית.

המזבח באפסיס(המקום הקדוש) מוקדש להורי יוחנן זכריה ואלישבע אותם נוכל לראותם בולטים באפסיס האחד מימין והשניה משמאל וכן  נוכל לראות את מייסדי המסדר הפרנציסקני-את פרנציסקוס מייסד מנזר הגברים וקלרה הקדושה מייסדת מנזר הנשים.

תמונות אמנותיות המספרות את סיפור עין כרם, בולט מאוד הוא יוחנן המטביל, הרומאיים המתוארים עם הקדשות והחניתות של האמנים גרקו וריבלטה אמני ספרד המפורסמים.

בסיור נספר למה הרגו את יוחנן המטביל ואת השלבים המרתקים, דמותו וחשיבותו של יוחנן המטביל לעולם הנוצרי והכל מתחיל בעין כרם הירושלמית .

4 פעמונים מצלצלים בדיוק בשעה 12:00 והם מוקדשים לדמויות מרכזיות בעין כרם: ליוחנן,אלישבע, זכריה ולביקורו של המלאך אצל אלישבע אמו של יוחנן.
נמשיך בסמטה מיד  נפנה ימינה, נכיר את בתי העשירים של עין כרם עוד לפני 1948 והשימור של ימינו, שילוב אדריכלי אורבאני מנצח .

נעבור במעבר חציה בזהירות את רחוב עין כרם הראשי ישר למלון הבוטיק " אלגרה" שם נ-בר על רומנטיקה כפרית וסיפורי האהבה של "ג'עבר ואלגרה", ערבי נוצרי מבית לחם ויהודיה בולגריה ירושלמית לבית בלו או רומיאו ויוליה של עין כרם…
נעלה  מעלה ברחוב "מעלה האחיות" וכל בית יפה משכנו, ישנם חדרים  יפהפיים לאירוח, אמנים מקומיים, מספרת סיפורים ועוד.

במעלה הגבעה נגיע למנזר רטיסבון "אחיות ציון" ברחוב האורן 23.
מנזר אחיות ציון הוקם על ידי האחים תיאודור ואלפונסו רטיסבון, יהודים מומרים מצרפת  לאחר טבח של הדרוזים בנוצרים בלבנון.

במנזר אחיות ציון בעין כרם היה "בית יתומות" החל משנת 1860 שנת הטבח בילדים, חמש שנים יוקם מנזר לבנים על ידי האחים רטיסבון  בעיר העתיקה בירושלים,המנזר יעבור למרכז העיר ופעיל עד ימינו ברחוב שמואל הנגיד 26 בירושלים.
10 נזירות  לערך הפועלות באחיות ציון.

קרוב לחצי מהנזירות של רטיסבון לבושות "אזרחי" הגורמות לתחזוקה המנזר היום יומי הגשמי והחצי השני עוסקות בתפילה תמידית, פינות שקט רבות והתייחדות.
שעות הביקור של "מנזר אחיות ציון"  כתובות בכניסה ורק לא ביום ראשון, ניתן לצלצל באינטרקום המקומי ואם נכנסתם- זכיתם.

תהנו ותכנסו גם מהכנסייה הגותית הקטנה, חקלאות מקומית של הנזירות, תצפית על הרי ירושלים ובימים אלו אחרי השריפה, בית הקברות המקומי של מייסדי אחיות ציון, תא תפילה , אוויר הרים צלול ושקט.

לאחר שנצא ממנזר אחיות ציון ימינה במורד מטה, לאחר מאה מטרים מצד ימין תצפית מדהימה על עין כרם וסביבתה.. המוסקוביה הרוסית המוזהבת, הטראסות החקלאיות היפות של הרי ירושלים בעין כרם, בתי עין כרם הציוריים והיפים בפאתי ירושלים.

נמשיך עוד 60 מטרים  מטה בין בתי עין כרם המבוגרים ונהנה מהכנסייה היוונית אורתודוקסית והיחידה האורדודוקסית, נוכל לראות  את סמל הכנסיה האטרתודוקסית ה "טאפוס" בשער הכניסה הכחול והקטן.

נרד מטה לרחוב המעיין החוצה את עין כרם,בתי הרחוב היו חלק מבית הספר החקלאי של רחל ינאית בן צבי בתש"ח 1948 בשל הקרבה למי המעיין והטרסות החקלאיות (בית הספר החקלאי של רחל ינאית הקודם היה בתלפיות לפני כן) ובסוף רחוב המעיין נגיע "למעיין מרים" או "מעיין הבתולה", כאן נפגשו אלישבע אשתו של זכריה ומרים ארוסתו של יוסף הנגר כשבבטנם היו מייסדי הדת החדשה יוחנן המטביל וישוע המשיח.

כנסיית הביקור בעין כרם.

ברחוב המעיין ומעיין מרים נעלה ימינה בכביש משובש ופראי ולאחר 120 מטרים נעלה בסדרת מדרגות עד "כניסת הביקור".

התצפית מהממת מעל בתי וטרסות עין כרם, בית חולים הדסה עין כרם, נחל שורק והר איתן(סטף), שכונות הר נוף ויפה נוף הירושלמיות, איזור יד ושם רבתי,מבשרת ירושלים(מעוז ציון הקסטל) המתפרשת על שטח ענק משני צידי כביש מספר 1 ועוד.

בכניסה לכנסיית הביקור נראה פסל ברונזה של שתי נשים-מרים ואלישבע ולפי המסורת הנוצרית נפגשו ממש פה בבית הקיט של אלישבע וזכריה הכהן.

בזמן פגישת מרים מברכת את אלישבע והתינוק מתהפך בבטן אלישבע  ורוקד והנה התיאור: וַתִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמַר בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִטְנֵךְ׃43 וּמַה־לִּי כִּי־אֵם אֲדֹנִי בָּאָה אֵלָי׃44 כִּי קוֹל בִּרְכָתֵךְ בָּא בְאָזְנָי וְהִנֵּה רָקַד בְּשִׂמְחָה הַיֶּלֶד בְּמֵעָי׃

יותר מארבעים 40 סימונים של "המגניפיקט", תפילת ההודיה של מרים לאחר שמרים מברכת את אלישבע דמיינה ייצא גוי גדול- מנהיג גדול ואפילו מנהיג משכמו ומעלה במיוחד כשהמלאך גבריאל מבשר לה שגם לה יוולד ישוע.
המגניפיקט מתוזמר כמו מזמור שיר של ספר תהילים המודה על מה מתנות בורא עולם…
בחזית הכנסיה פסיפס מיוחד ונוצץ של האמן האיטלקי ביגאטי שפספס את הפסיפס בשנת 1943 ובו מרים אם ישוע ישובה על חמורה בדרך מנצרת לארץ יהודה..
כנסית הביקור בנויה שתי קומות, קומת הקרקע מתואר בית הקיץ של אלישבע וזכריה(הורי יוחנן המטביל),  הפסיפס בחלק הרצפתי הוא מעין מחצלת ובחלק העליון ניתן להבחין בגידולי הגפן והענבים.
בכניסה, נראה אבן שגוללה את מקום המחבוא של אלישבע וזכריה מפני הרומאים האכזריים.

בקיצור, הורדוס מקבל ידיעה משלושה מלאכים האומרים שיוולד ביהודה  משיח או מלך שיערער על שלטונו הורדוס ונתנן הוראה להרוג כל תינוק על גיל שנתיים ואף בורחים למצרים(הורי יוחנן נמלטים על נפשם)…
תקופה לא פשוטה זו מתוארת בכנסיה שתחילתה במאה ה17 אך לא נשאר הרבה מימנה והכנסיה מתפוררת עד הפעלת לחץ של מעצמות אירופה ובאמצע המאה ה-19 מתחילים לבנות שוב את "כנסיית הביקור".

את הכנסיה החדשה מתכנן ובונה בשנת 1955 אנטוניו ברלוצ'י שבנה כנסיות חדשות תוך שילוב הישן מהתקופה הביזנטית(הר תבור, גת שמנים ועוד).
החלק העליון מוקדש למראה המקבלת תהילת נצח מכל עבר.

בקירות "כנסיית הביקור" בחלקה העליון ניתן לראות ציורי קיר רבים המתארים את ראשיתה של הדת החדשה המתפתחת, פסיפס של ועידת הכנסייה שהתקיימה באפסוס מתחילת הדיונים לגבי בסיס הדת של הנצרות, מרים סוג של מלכת העולם והאמן  ברולצי מופיע ומביט מהצד עם עניפת פפיון, נס היין הראשון של ישו שהתקיים בכפר כנא, פסיפס  בו השתתף דון סקוטוס  והיום בו ויכוח באוניברסיטת סורבון לגבי הריונה של מרים מריה, ניצחון הצי המיסיונרי על הצי העות'מאני בלפנטו שביוון בשנת 1571,ניתן עוד לראות את 14 תחנות "דרך היסורים" של ישו.
אחד האירוע ומעליו ניתן לראות נזיר פרנציסקני. .

חשוב לציין ש "כנסיית הביקור" מתוכננת בצורת בזיליקה, מתוחזקת על ידי הפרנציסקנים והשטח מסביב שייך לכנסיה כמו שטחים רבים בכל רחבי ארץ ישראל.

בדרך מטה למרכז הכפר עין כרם נלקק גלידה בגלידות בגולדה,נסיים אצל שוקולטייר מקומי או באחת המסעדות עין כרם כולן טובות ומקסימות!

ההיסטוריה של מלכי ושולטי ירושלים וישראל:

ההיסטוריה של ירושלים לדורותיה  וכל מי שכבש והיה בירושלים מהכנענים בעיר יבוס ודוד ועד הקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים בירושלים .

סיור בירושלים בעקבות כובשים ונכבשים, נביאי אמת ושקר, מלכים ונסיכים, מנהיגים ושליטים בירושלים, שלוש דתות ואלוהים אחד,יהודים מוסלמים נוצרים בירושלים,תרבויות והקו בין אתאיזם לאמונה, ירושלים עיר קדושה אך יחד עם זאת עיר של שרלטנים ואמנות תפילות, ירושלים עיר עם שמות רבים לה, ירושלים קוסמופוליטית ועדות רבות ומגוונות.

"ירושלים" מוזכרת תמיד בלשון נקבה, יפה ומיוחדת, רומנטית חושנית ולפעמים מופקרת וזנותית ובעייתית.

אחרי תרגום התנ"ך ליוונית הפך לספר אוניברסלי, העיר של דוד המלך ושלמה בונה בית המקדש בירושלים, ירושלים בירת ממלכת יהודה, ירושלים עיר של תיירים עיתונאים שכתבו על ירושלים ספרי מסע שונים, "עיר הקודש" ירושלים מסמלת מסמלת יראת כבוד למקומות הקדושים, למה ירושלים קדושה? ותשובות רבות לה, אין עיר בעולם שהיית נחשבת ריאלית וקדושה אלפי שנים ללא הפסקה, המתים שממתינים לתחיה.

טיטוס ואספסיאנוס בירושלים,הרומאים  והרבה חורבן בית המקדש, פילוג בעם היהודי ושנאת חינם, מורדים וקנאים בירושלים.

יהדות ויהודים בירושלים" מתקופת דוד המלך, שליטת מלכי מצרים בירושלים ותזכורת שלה "בכתבי המארות" שנמצאו ליד אירוכ 3200 לפני הספירה.

האב המייסד של היהדות אברם שהופך לאברהם ומהגר מעיראק לישראל, אברהם נפגש עם "מלכי צדק מלך שלם", ניסיון הקרבת יצחק בנו בהר המוריה ועד ליעקב שיורד למצרים, סיפור "רעמסס השני" ויציאת מצרים לארץ ישראל, משה רבנו רואה את הארץ מהר נבו ולא נכנס אליה.

יהושע יושב בשכם וירושלים היתה עיר היבוסים ומחכה היה אדוני צדק, אדוני צדק ניסה להדוף את יהושע אך נכשל ולמרות הכל ירושלים לא נכבשה על ידי יהושע.

ישראל לא הייתה ממלכה אלא שבטים מפוזרים בכל רחבי ארץ ישראל ובנישור חוף דרומי ישבו הפלישתים הם גויי הים, סיפור "קרב אבן העזר" בו הובסו ישראל והפלישתים החריבו את המשכן בשילה ולוקחים את ארון הברית בשבי ואז מבקשים ישראל להמליך מלך על ישראל וכך שמואל הנביא מגיע לדוד והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי, סיפור "קרב עמק האלה" בין דוד לגוליית.

כיבוש עיר יבוס על ידי דוד, דוד לא טובח היבוסים אלא מצרף אותם לממלכתו, הסב את שם המקום לעיר דוד, שיקם את החומות והעלה לירושלים את "ארון הברית", דוד בוחר בירושלים משום שלא הייתה שייכת לאף שבט, כיתוב "לבית המלך" בתל דן העדות לממלכת דוד מעבר לכתבי התנ"ך.שלמה בונה את בית המקדש וסוחר עם מצרים וקיליקיה בזהב ובשמים והזהב הגיע מאוחר, בית האלוהים נבנה האקרופוליס של העיר, שבע שנות בניה היו לבית המקדש ושלוש עשרה שנים לבניית ארמונו וכשסיימו לבנות את בית המקדש שלמה המלך העלה את ארון הברית ואת אוהל מועד ואת כלי הקודש מעיר דוד לבית המקדש בחלק העליון של העיר בהר המוריה.

סיפור מלכי יהודה וירושלים:

ממלכת ישראל מתפלגת בין רחבעם בנו של שלמה לבין ירבעם בן נבט, סיפור איזבל ובתה עתליה מלכת ירושלים.

חזקיה המלך וניסיון המרידה באזור,בנית החומה הרחבה של חזקיהו 7.5 מטרים רוחבה, נקבת חזקיהו 533 מטרים שחיברה ממעיין הגיחון לבריכת השילוח ומצפון להר הבית סכר את נחל ויצר את בריכת בית לסדר וכך אגר יותר מים לעת צרה.

מנשה יורש את המלך חזקיהו, שמר על קשר טוב עם ממלכת אשור, נלחם באויבים רבים וניצח והתחתן עם נסיכה ערבייה.

מנשה המלך הנהיג מנהג פולחן של הקרבת קורבנות של ילדים "למולך", העביר את בנו באש ונשרף בגיא בן הינום.

יאשיהו המלך בנו של מנשה היה קרוב יותר למסורת ומקבץ את עם ישראל בבית המקדש מתחת לעמוד בועז שהיה סמל טוטמי ומכריז על ברית בין בני ישראל לבורא עולם ומבקש מסופריו לכתוב את סיפורי מלכי יהודה וישראל עם קשר רוחני ומוסר השכל, המלך יאשיהו ציווה לסלק את צלמי האצילים ושבר את פסלי מקום העלאת הקורבנות של הילדים בגיא בן נחום, יאשיהו סיים את דרכו בקרב מול נכון מלך מצרים במגידו, המלך נכון עולה ירושלים מדיח את יהואחז בן יאשיהו ומימנה את אחיו יהויקים שמורד  בבלים ויהויקים שורף את כתבי ירמיהו וכורת ברית עם מצרים, יהויקים מת בשנת 597 בזמן המצור להבחין בירושלים ומחליפו בנו יהויכין מלך ירושלים החדש.

ירושלים בתקופה ההלניסטית רומית ביזנטית, סיורים בירושלים של בית ראשון ושני,סיור נצרות ירושלמי, ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה שושלת  מלכי בית אומאיה והמלחמות בין השיעה והסונא, צלבנים וממלוכים בירושלים ותהפוכות רבות, גוטפריד מבויון בולדווין, המלכה מליסנדה וסלאח א דין, תנכיז וביברס הממלוכי.

סיורים טיולים וימי כיף וגיבוש בירושלים, טיולים וסיורים באתרי ושכונת ירושלים, סיורים עם מורי דרך ומדריכי טיולים בירושלים.

סיורים עם אפי נחמיאס בעיר דוד, שטח g ,החומה היבוסית, פיר וורן ומעיין הגיחון והמצודה, בריכת השילוח ועליה בתעלות הביוב למוזיאון דווידסון, החומה והכותל הדרומי, שערי חולדה והמקוואות, הכותל המערבי וסיור במנהרות הכותל.

הרצאות על ירושלים לקבוצות וקהלים, הרצאה על ירושלים בתקופת עיר דוד ובית ראשון, הרצאה על תקופת בית שני הורדוס  ובית המקדש של הורדוס,הרצאה ירושלמית על הרומאים ביזנטיים, הרצאות מול מקומות עבודה על הקו העירוני, הרצאות על ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה ואסלאם, הרצאות על הצלבנים והתקופה הממלוכית, הרצאה על היותו מעניין 400 שנות שלטון, הרצאה על תקופת הבריטים בירושלים וישראל, הרצאה על מלחמת העצמאות בירושלים, סיורים תנכיים בירושלים, הרצאה על נשים לוחמות ירושלמיות, הרצאה על היציאה מן החומות בירושלים מונטיפיורי, הרצאה על שלוש דתות ואלוהים אחד בירושלים.

סיורים מודרכים  וטיולים בעקבות מקומות קדושים בעולם היהודי המוסלמי והנוצרי-שלוש דתות אלוהים אחד בירושלים.

"סיורים מודרכים בעין כרם": סיורים מודרכים בשכונת עין כרם בכנסיית יוחנן בהרים מהתקופה הביזנטית צלבנית ובימינו-תפילת הבנדיקטוס, הפרנציסקנים הוותיקים בשכונת עין כרם, סיפורו של יוחנן המטביל בנם של אלישבע וזכריה והמערה.

סיור וביקור "בבית ג'עבר ואלגרה" וסיפור האהבה המרתק של יהודיה ונוצרי, מעיין מרים הקדוש בעולם הנוצרי וסיור בכנסיית הביקור של אנטוניוס ברלוצ'י ותפילת המגניפיקט ההודיה, שני חלקים לכניסייה והתחתונה עוד מהתקופה הביזנטית ואיורים חשובים.

סיורים מודרכים בנחלאות: "סיורים בשכונת נחלאות באוהל משה" ובוסתן ספרדי (יצחק נבון, שמעון פרנס, בית כנסת טראנטו) סיפורה של שכונת חצר ובית הכנסת "אוהל משה"- סיור מודרך בשכונת "מזכרת משה" השכונה האשכנזית שהוקמה על ידי "קרן משה מונטיפיורי" ויחיאל מיכל פינס בשנת 1882- ש"י עגנון כותב "בתמול שלשום":וכל מקום שם בירושלים נקרא משה: אוהל משה, וזיכרון משה, וימין משה, ומזכרת משה. מבקש אתה ללכת לאחד ממשה אלה, אך שוכח אתה אותה מילה קטנה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה, ואין אתה מגיע למשה זה שרצית"..

סיורים מודרכים בירושלים במתחם החרדי בבתי ברוידי, בתי ראנד ובתי מונקאטש בשכונות החצר הקטנות של אברכים ורבנים.

סיור מודרך באבן ישראל: השכונה הראשונה של "נחלאות" , אשכנזים וספרדים, "חבורת הלומדים" ומקימיה  יוסף ריבלין ויהושע ילין.

סיורים וטיולים מודרכים בשוק מחנה יהודה ברחוב עץ החיים ורחוב מחנה יהודה, ברחוב השקד התפוח והאגס(היום מאיר אליהו בנאי), רחוב השקמה ורחוב האגוז, סיורים מודרכים בשוק מחנה יהודה וטעימות בשוק  של מאפים, גבינות קשות, חמוצים , עלה גפן, בייגלה ירושלמי, פלאפלים, עוזיאלי איש האתרוגים, חלבה בממלכת החלבה ולפי דרישה -סיור בשכונת מחנה יהודה.

"סיורים מודרכים במאה שערים,סיורים בשכונת הבוכרים וגאולה כרם אברהם, סיורים בבית ישראל וזכרון משה".

סיורים מודרכים בירושלים בעקבות היציאה מן החומות:

סיור מודרך במשכנות שאננים השכונה הראשונה מחוץ לחומות שהוקמה על ידי משה מונטיפיורי ויהודה טורא הנדבן היהודי ספרדי , סיור וטיול במחנה ישראל המוגר'אבית בראשותו של הרדב"ש–רבי דוד בן שמעון וסיור בשכונת "נחלת שבעה".

סיור בירושלים העתיקה, סיור בירושלים החדשה, סיור בשכונות ירושלים, סיור בשכונות ירושלים, סיור היציאה מן החומות של ירושלים, סיור בעין כרם, סיור סיפורי אהבה ברחבייה טלבייה ורחוב הנביאים, סיור במתחם החרדי, סיור בבית ישראל ומאה שערים, סיור בכרם אברהם ושכונת הבוכרים, סיור בשוק מחנה יהודה, סיור בשכונת מחנה יהודה, סיור בעקבות היציאה מן החומות ממשכנות שאננים מחנה ישראל ונחל שבע, סיור במתחם מגרש הרוסים, סיור במתחם הצרפתי, סיור בהר הזיתים והר הצופים סיור בשכונות הגנים, סיור בעקבות יהורם גאון בשכונת בית הכרם.

סיור ברובע היהודי בעיר העתיקה, סיור ברחוב דוד והשוק המוסלמי, סיור ברובע הארמני, סיור במוזיאון מגדל דוד, סיור ברובע היהודי, סיור בקרדו הביזנטי, סיור בבית כנסת החורבה ותפארת ישראל, סיור ברובע ההרודיאני.

רעיון למסלול ממילא עד לכותל המערבי: סיור והגעה משוערת לממילא ושער יפו לקראת השעה 1800

סיור ותצפית מהרמפה של שער יפו על העיר המוארת וסיפור ירושלים "בקו העירוני " עד  שנת1967

הליכה ל"תצפית גגות" דרך הרובע הארמני ותצפית גגות על כיפת הסלע ומסגד אל אקסא, ממש ממול כנסיית הקבר בו צלבו קברו את ישו- המשך לקרדו הרומי ביזנטי-בית כנסת החורבה והרמב"ן מבחוץ בית כנסת תפארת ישראל המפואר בתצורה של בית הכנסת של ברעם- סיור בבית מחסה וסיפור נפילת הרובע, ילדים שלחמו בירדנים…

"אש התורה"–אירוח וסיור רוחני מול קודש הקודשים ומה שהיה בית המקדש כולל תצפית על רחבת הכותל, כיפת הסלע ומסגד אל אקצא והר הזיתים הר הצופים, ירידה לכותל, תפילה והמשך לאוטובוס בשער האשפות.

שמה של ירושלים ישן נושן ומופיע בכתבים היסטוריים עתיקים "בכתבי המארות" במצרים שם כתבו שמות של ערים על חרסים וטין ולאחר מכן ביצעו טקס קללה וניתצו את החרסים כדי לנצח  ולהוביל את הערים הללו .

שמה של העיר ירושלים נראה בכתב היתדות האכדיים ובעתיקות של תל עמארנה במצרים ולקראת סופה של ממלכת יהודה מופיעה העיר ירושלים אצל המלך סנחריב מלך אשור וסנחריב מתפאר שכלה ותפס את חזקיהו בירושלים כציפור וחזקיהו מעלה לו מס ובכלל זו היתה השיטה האשורית-תיאור נצחונות סנחריב.

מצפון תפתח הרעה…מתקופת דוד המלך ארבעים פעמים לפחות ניסו ואף כבשו את ירושלים וברובם הצליחו, ירושלים העיר הגדולה ביותר בשטח ובאוכלוסיה 850.000 תושבים מוסלמים נוצרים ויהודים, חילוניים ודתיים, חרדים וכיפות סרוגות, מוסלמים  סונים ואף דרוזים ועמים מכל העולם ששמו יהבם פה בירושלים.

אטרקציות בירושלים: העיר העתיקה והכותל המערבי, מנהרות הכותל ומוזיאון דווידסון, ביקור בהר הבית, סיור בעיר דוד ובערב "הללויה", סיור בנחל קדרון, תצפית הר הזיתים והר הצופים,כנסיית סנט ג'ימס ברובע הארמני, כנסית הקבר והויה דולורוזה בירושלים, הקרדו ובית כנסת החורבה ובית כנסת תפארת ישראל, בתי מחסה והרובע ההרודיאני והבית השרוף, יד ושם והר הרצל, גבעת התחמושת ובית תורג'מן, סיור הקו העירוני, מוזיאון ישראל והיכל הספר, מוזיאון ארצות המקרא, מוזיאון יהדות איטליה, סיורי שווקים בשוק מחנה יהודה, כנסיות בעין כרם וסיפורי אהבה בעין כרם.

מעיינות מסביב לירושלים: סיור בעין יעל, עינות עמינדב, עין סטף וביכורה, עין לבן, עין מבשר , עין לימון ועין חנדק.

סיורים ומסלולים "בדרך אל העיר ירושלים" ממבצר ומשטרת לטרון, חורבת חתולה, שמורת המסרק ודרך בורמה, הקסטל ובית הקברות של קרית ענבים, הר אדר וגבעת הרדאר, מעלה החמישה ותצפית על בכםר בידו ונבי סמואל.

סיור קולינרי ירושלים בשוק מחנה יהודה בשוק העיראקי, ברחוב עץ החיים ובשוק הסגור והפתוח בין אגריפס ליפו.

סיורי שכונות בירושלים-היציאה מן החומות של ירושלים והקמת "משכנות שאננים" השכונה הראשונה מחוץ לחומות, הקמת השכונה המוגר'בית מרוקאית "מחנה ישראל" בראשו הרדב"ש הוא רבי שמעון בן דוד והמשך דרך מלון וולדורף אסטוריה לשכונת "נחלת שבעה" השלישית מחוץ לחומות ועל שמם של שבעת המייסדים .

סיור מודרך במתחם החרדי של ירושלים ממקור ברוך וזיכרון משה, כיכר השבת ושכונת הבוכרים וסיום במאה שערים.

סיור במתחם הרוסי של ירושלים במתחם בית סרגיי המפואר ,סיור בדוחובניה הוא המבנה התיאולוגי של הצליינים ברוסיים, האכסניה לנשים והיום מוזיאון המחתרות והאכסניה לגברים והיום מתקן המעצר המשטרתי הירושלמי.

סיור במתחם הצרפתי מול חומות ירושלים בנוטרדאם ובית החולים הצרפתי סנט לואי ומנזר סן ונסן דה פול בממילא.

סיור הקו העירוני בירושלים מטיילת האז וארמון הנציב דרך יער השלום ואבו תור וגבעת חנניה עד להר ציון והמשך דרך חומות העיר העתיקה עד בית תורג'מן ומעבר מנדלבאום, ביקור בגבעת התחמושת והר הצופים בירושלים.

סיור לאורך רחוב יפו הירושלמי מכיכר צה"ל וכיכר ספרא עד כיכר ציון ונחלת שבעה, המשך לכיכר הדווידקה ומרכז כלל.

סיור טעימות בשוק מחנה יהודה וטעימות של חצ'אפורי גיאורגי ומאפים אצל חבה העירקי, מעדני צ'ונה וטעימות גבינות איכות, חמוצים ועלה גפן, מממלכת החלבה וטעימות ברוזמרין של גרנולות ותערובות טעימות ולימונדה, קובה , פלאפלים..

מדריך טיולים בעין כרם הציורית הפיוטית משולב בהפעלות ובישול מקומי, סיורים מודרכים בנחלאות בעקבות שכונות ראשונות , בתי כנסת ועדות ישראל, אוהל משה ומזכרת משה-אשכנזים וספרדים בירושלים, מדריך טיולים במחנה יהודה השוק הכי צבעוני וססגוני במזרח התיכון, סיור טעימות של מאפים מלוחים ומתוקים, גבינות קשות, חלבה, חמוצים ובייגל ירושלמי, עוזיאלי איש האתרוגים ומשה הרמב"ם, פלאפלים, עלה גפן וקובה ירושלמי.

מדריך טיולים בשכונות רחבייה וטלבייה,שכונות גנים בירושלים בתכנונו של ריכארד קאופמן כמו : קרית משה, שכונת בית הכרם ובית וגן, תלפיות רחבייה ומקור ברוך -סגנון פתוח , גנים ושונה מהשכונות הסגורות של ירושלים.

מדריך טיולים בירושלים בתקופת בית ראשון ושני, חשיפות עיר דוד ופיר וורן, בריכת השילוח, שערי חולדה, תעלת הביוב, מוזיאון דווידסון, הכיתוב לבית התקיעה, הרחוב ההרודיאני והמקוואות, החנויות וקשת רובינסון.

יום סיור בירושלים  ליום הולדת בירושלים מותאם לאופי החוגג והחוגגים, הדרכות פיקנטיות מקסימות ונעימות לאוזן המטייל, הדרכה מקצועיות ומונגשת בחן ובטעם, המינון והגישה החמימה עושה את הטיול קצת אחרת…

יום סיור יום הולדת בשכונת עין כרם בירושלים: יום סיור חוויתי  מרגש שכולו נוטף רומנטיות בסמטאות עין כרם, סיפור האהבה של ג'עבר ואלגרה -יהודיה מבית בולגרי טוב וערבי נוצרי, סיור וביקור בכנסיות עין כרם, במעין ועוד.

סיור יום הולדת בנחלאות ומחנה יהודה בירושלים: סיור ירושלמי אמיתי הכולל טעימות רבות בשוק "מחניודה" או מחנה יהודה, נכיר את מרחבי השוק, אישים ודמויות מרכזיות, השוק העירקי והשוק הפתוח והסגור, שוק הלוואה וחיסכון, טעימות של מאפים מלוחים ומתוקים אצל מאפיית חבה, מבחר גבינות ירושלמיות, חמוצים, פלאפל, ממולאים ירושלמיים, משקאות "עזורה", בייגל'ה ירושלמי ואפשר יוד ועוד, חומוס אצל רחמו.

כפר הקסטל וכיבוש הקסטל.

אנדרטת פורצי הדרך לירושלים- מול הישוב שואבה-נעשתה על ידי הפסלת נעמי הנריק.
האנדרטה לפורצי הדרך נראית כאגד של צינורות ויוצרת הפשטה של רעיון הפריצה לירושלים והבעת תנועה דינאמית של פריצה מעל מחסום בכיוון ירושלים, למרגלות האנדרטה גוש אבן גיר ועליו הכתובת, יד לפורצי הדרך לירושלים ולמגיניה: מלחמת הקוממיות תש"ח ומעליה הפסוק מישעיהו פרק סב 1 "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט"

השם קסטל הוא מהיותו מבצר צלבני -קסטלום.

ניתן לתת לקסטל 3 כתרים: 1. חוק השיבה / בעיית הפליטים הערביים התחילה פה, כי זה היה הכפר הראשון שנכבש אע"פ שהערבים נטשו אותו. בתש"ח היו מליון ומאתיים אלף ערבים, כאשר מחציתם הפכו לפליטים,חלק עזבו וחלק קטן
יותר מצאו מקלט בארץ ישראל עד היום.

2. אחד מהמקומות החשובים במלחמה כי הוא היווה נקודת תפנית בקרב על ירושלים. מהרגע שנכבש חלה התמוטטות בחברה הערבית.

3. בקסטל התהוותה ונוצקה אחריות המפקדים בקרב , קריאתו של שמעון אלפסי-"טוראים היסוגו, מפקדים הישארו " לחפות משמשת פקודה ומופת עד ימינו ונלמדת בבה"ד 1, צריך לזכור שבחודש מרץ אירעו אסונות של השיירות : נבי סמואל, יחיעם וחולדה, בישיבה בלשכת ראש הממשלה שלפו את תוכנית ד שמהווה שינוי רב, כי משמעותה לצאת בהתקפה על ידי כיבוש כפרים ופילוס מסדרונות לפריצת הדרך לירושלים.

בתחילת אפריל הכוח מזהה תנועה על הקסטל ומתחיל לתקוף. אך בהגיעו הכפר
נמצא נטוש ועזוב ואכן הכפר נכבש עעל ידי אליהו סלעי המכונה רעננה,ללא קרב .
הקסטל נשאר מאוייש בכוח קטן של פלמ"ח וחי"ש(חיל שדה).

בתאריך 8/4/48 בלילה צפו 2 חיילים ישראלים , לראשם כובע בריטי ולפתע ראו
מולם 3 דמויות. הדמויות פנו אליהם באנגלית עם מבצע ערבי ואמרו הלו בוייז,
ללא לבזבז זמן הים החלו לירות בהם. מבין ה 3 אחד נהרג והאחרים ברחו.הם ניגשו לגופה , הוציאו מכיסו תעודה המזהה אותו כעבדל קאדר סאלים.

בזמן זה נשמעו משפטים שונים בקשר כמו : הציפור נפלה בכלוב. לבסוף הבינו שהרגו את עבדל קאדר אל חוסיני. הערבים כתגובה וכנקמה התארגנו והגיעו בהמוניהם
לקסטל כדי לשחרר את מנהיגיהם. הלוחמים שלנו נסוגו . לאחר שהערבים הגיעו
לקסטל, הם לקחו את הגופה לקבורה. כל הערבים השתתפו בהלוויתו ובאותו היום ,
יגאל ידין נתן פקודה לעלות ולכבוש שוב את הקסטל ומצאוהו עזוב ונטוש.
החברה הערבית התמוטטה כתוצאה מ 3 אסונות שפקדו אותה. כיבוש הקסטל,
נפילתו של המפקד והמנהיג הנערץ עליהם –עבדל קאדר אל חוסיני ובתאריך 16/4
התבצע טבח דיר יאסין.

הדרכת דרך-ללטרון –יד לשריון

*על הכביש המהיר יצרו גשרים אקולוגיים המאפשרים מעבר בטוח של בעלי חיים.
*בארץ נשארו מעט חאנים עותומנים : במחנה יהודה, בלטרון, מתוך 17 שהיו.
* בתל קובייבה – הייתה תחנת שאיבה לרוממה.
*בצומת לטרון ישנו כביש הפונה למנזר- זוהי מצודה צלבנית ששמה היה טורון דה
שבלייה,משם מגיעים לנחל נחשון שם עבר הכביש הישן בתש"ח.

יד לשריון-לטרון

אתר הנצחה לאומי לחיל השריון. פה נערכו קרבות השריון הראשונים במבצע בן נון
א ו ב אף על פי שלא השתתף שום טנק. בלטרון נמצאת תערוכת הרכבים המשורינים
בעלת המיגוון הגדול ביותר בעולם.

במקום יש ראדאר רוסי המחובר ללווין צרפתי המדווח על נדידת הציפורים
בפרוייקט יש שיתוף פעולה בין ישראלים לפלשתינאים בהנהלת פרופסור יוסי לשם.
במבואה יש אתר הנצחה לזכרו של אלוף משה (מוסא) פלד זל שהיה מפקד
גייסות השיריון, בתערוכה הטנקים מסודרים בהצדעה כאשר הקנה מכוון לכיוון המשטרה.
במקום מונצח גם האלוף ישראל טל שהוא אבי המרכבה. קבל פעמיים את פרס
בטחון ישראל. פיתח מערכות חשובות והגנתיות בטנק (מעיל רוח).מערכות מדידה ועוד.

במקום נמצאת מצודת טיגארט, הקרוייה ע"ש הקצין שהגה אותן. בארץ נשארו 3
והן : מצודת כוח, מצודת יואב ומצודת לטרון. בפינה נמצא מגדל ששמר על
המצודה. המגדל נבחר על ידי דני קרוון שבנה ותכנן את אנדרטת הנגב לאתר ההנצחה.

קירות המגדל צופו בפלדת הטנקים כולל איזורי הפגיעה שלהם, בנוסף יש הזלפה
של מים על הקירות היוצרים מגדל דמעות. בתקרה יש פתח למעבר קרני השמש.
במקום נמצא גלעד ממוחשב של שמות הנופלים ביום נפילתם.

בחוץ נמצא קיר הנופלים –של חלל מערכות ישראל לפי המלחמות. חיים וויצמן אמר
בנאומו ,שאין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף;. לאחר מספר ימי קרב ,נתן
אלתרמן התאושש ופרסם בטור ה 7 את השיר מגש הכסף במתחם מוקם בימים אלו מוזיאון ללוחם היהודי.

במתחם ישנו טנק נאצי שנלקח כשלל ע";י הרוסים. לאחר מכן נמכר ושרת את
הכוחות הסוריים. זהו טנק מחודש לתקופה ההיא. יש לו הגה ולא סטיקים כפי שהיה אז בשימוש.

נווה שלום בדרך אל העיר

נווה שלום – ישוב יהודי-נוצרי- מוסלמי.
נווה שלום נמצאת על קו פרשת המים. בצפון נחל נחשון ובדרום נחל הראל.
נ.ג 314 נמצאת בקו אווירי בדיוק מול מצודת טיגרט. בקרבות לטרון היו  15
ניצולי שואה. במרחב לטרון שלטו הירדנים ולכן היה צורך למצוא דרך שתהא
מוסתרת מעיני הירדנים ומהכפרים הערביים שהיו בסביבה. אכן, דרך בורמה
נבחרה להיות בנחל הראל. הדרך נחנכה בתחילת ההפוגה הראשונה בתאריך
11/6/48 , אורכה היה כ-10 ק"מ והיא הייתה בשימוש במשך 6 חודשים.

בן גוריון רצה להעביר בדרך זו גם דלק ומים לירושלים. ביום העבירו מזון ובלילה העבירו
נשק. הדרך נקראה דרך בורמה ע"ש הדרך שפרצו הבריטים מבורמה לסין כדי
לעקוף את הכוחות היפניים. כדי להתקיף את לטרון בן גוריון מצווה לייצור ולהרכיב
במשך שבוע את חטיבה 7- ם הכרזת המדינה הציר לירושלים היה פתוח בין שער הגיא לירושלים.

החסימה נוצרה ב18 למאי עת תפש הלגיון הירדני את משטרת לטרון.
הכישלון של המבצעים הרבים לכיבוש משטרת לטרון , גרמה לצורך בחיפוש פתרון
אחר. הדרך נמצאה לגמרי במקרה , בזמן ש 3 אנשי פלמ"ח רכובים על ג'יפ חיפשו
דרך להגיע מירושלים לחולדה בלי לעבור דרך לטרון. הדרך ניצלה את יתרונות קמר
רמאללה על שלוחותיו ונחליו ,במניעת קשר עין בין הדרך ללטרון. הדרך מתחילה
באזור מצפה הראל ומסתיימת בבית מאיר על כביש 1.
הדרך פתחה לחלוטין את הציר מהשפלה ומחולדה לירושלים בלי להיחשף לכוחות
הירדנים. הדרך הייתה בשימוש רק 6 חודשים כי הייתה צרה ותלולה.

הדרכה בדרך לבית הקברות בקרית ענבים

במרחב ישנם 4 ישובים יהודיים : מוצא- הוקמה 1865. קרית ענבים –הוקמה על
אדמת אבו-גוש- . הוקמה בשנת 1920. מעלה החמישה – הוקם בשנת 1938
ונרצחו ממארב הערבים. עליהם ניתן שם הישוב והשיר 5 יצאו מולדת לבנות.
נווה אילן- הוקם בשנת 1946 כאשר בתש"ח היה חשוף ללא עמדת הגנה.
בין קרית ענבים למעלה החמישה ישנה אנדרטה למיכאל שפירא שעצר את
המשוריין הירדני, אדמת קרית ענבים נרכשה ע"י רופין . שם נבנה בית פפרמן , ביתו של נובומייסקי לרווחת פועליו . המבנה שימש את חטיבת הראל. שם נשמע בתאריך 16/6/48
הקוד המלכה נפלה והכוונה הייתה לנפילת הגוש.

בית הקברות קרית ענבים

בכניסה נמצא בית קברות אזרחי ובהמשכו קבורים רק חללי חטיבת הראל. זהו בית
הקברות היחידי שהוא יחידתי. חטיבה זו הייתה קטנה אך מספר החללים היה גדול.
האנדרטה נבנתה ע"י מנחם שמי , מזכירה מהצדדים את האריה השואג בתל חי
שפסל מלינקוב. בחזית האנדרטה ישנה דלת המובילה לחדר זיכרון ,המקום פתוח
רק ביום הזיכרון. מנחם הקים את האנדרטה לאחר שאחד מחבריו של בנו סיפר
שבחייו ג'ימי אמר שיבקש מאביו להקים בבית הקברות אנדרטה. לאחר מות הבן
האב הרגיש מחוייב למלא את צוואתו האחרונה של בנו. גם הוריו קבורים שם.
האנדרטה נחנכה בשנת 1952.

בערב פסח , יד ניסן תש"ח נפלו חללי שיירת נבי סמואל. הם הובאו לקבורה בבית
הקברות ונקברו בקבר אחים, מפקדים קבורים צמוד לפקודיהם הטוראים.
מאז אפריל ליל סדר 48 כשכמות הנופלים הלכה וגדלה והיה צורך לקבור בשבתות
וחגים נחפרו קברים מראש…והחל להבנות ההומור השחור. על הקברים הפתוחים
הונחו פתקים עליהם נרשם : תפוש..תיכף אשוב..

אחד המפקדים היה מפקד השיירה של נבי סמואל-חיים פוזננסקי המכונה פוזה.
על המצבות כתוב שם החלל , גיל, מספר אישי , תאריך ומקום נפילתו, אדם שלא
עבר את רישום החיול נוסף לו המספר 17.

דוד בן גוריון נהג לשמור קשר עם המשפחות השכולות ע"י מכתבים.
רבין באחד מנאומיו הספיד את ידידו יעקב סטוצקי – מ"פ בחטיבת הראל שהיה
משכמו ומעלה. בסיום השמעת התקווה.

"קרדו" בלטינית הוא "לב", ורחוב הקרדו הוא לב העיר – ציר מסחר ותנועה מרכזי, שהתבסס על מודל קבוע שאותו שיכפלו המתכננים הרומאים בערים ובמחנות צבא, בעיקר במזרח התיכון. ניתן למצוא אותו בערים רומיות בצפון אפריקה, בסוריה ובירדן, ובישראל הוא נמצא בשרידי הערים קיסריה ואנטיפטריס (תל אפק, הסמוכה לפתח תקווה).

מכל מקום, בחפירות ברובע התגלה רחוב עמודים רחב ומרוצף בלוחות אבן, שרוחבו הכולל 22.5 מטר (רק חלק ממנו נחשף). במרכז הרחוב יש מעבר פתוח בחלקו לשמיים שרוחבו 12.5 מטרים, ומשני צידיו שורת חנויות שבחזיתן הוקם גג רעפים להגנה מפני גשם וקרינת השמש, שנתמך בשורת עמודי אבן שהתנשאו לגובה 5 מטרים. כל העמודים שנחשפו היו שבורים, למעט עמוד אחד שנותר שלם והתגלה ממש מתחת ליסודות בית הכנסת "צמח צדק" שבקצה הדרומי של הקרדו– אשיתו של הרחוב בשער שכם, שנקרא אז שער סטפנוס, שם הציבו הרומאים עמוד שעליו הותקן פסל הקיסר. מנקודה זו יצאו שני רחובות ראשיים שחצו את העיר: אחד לאורך הר הבית, שנקרא היה קרדו ולנטיס והיום נקרא רחוב הגיא; והשני לכיוון הר ציון, שנקרא היה קרדו מאקסימוס, בחפירות התגלה כי הוא נעצר בשעתו סמוך למקום שבו ניצבת כנסיית הקבר. רק לאחר כ-300 שנה ערכו הביזאנטים עבודות פיתוח והמשיכו את הקרדו עד לכנסיית הניאה, ששרידיה שוכנים היום בדרום הרובע היהודי ובסמוך לשער ציון.

החלק הביזנטי של הקרדו ברובע היהודי הוקם בממדים דומים לקודמו הרומי. כדי לשמור על מישור הרחוב ולהימנע משיפועים מיותרים שיקשו על ההליכה, נאלצו הבנאים הביזנטים בחלק מהציר לחצוב בצלע ההר הקיים כדי להנמיך את מפלס הקרקע. בחלק אחר נדרשו לבנות קירות-תמך ולמלא באדמה חריצים רחבים ועמוקים בקרקע, שעליהם אפשר כיום להשקיף מבעד לפתח הנמצא במרכז הקארדו.

חלקו של הקרדו ברובע היהודי הוא המשך ישיר לשני רחובות מסחריים שהוקמו בשטח הקרדו הקדום ברובע המוסלמי – שוק הקצבים ושוק הבשמים – שני רחובות מקורים, שהוארו ואווררו באמצעות פתחים בגג, שהורכבו ממערכות קמרונות שנשאו זה את זה. המערכת הזו הייתה מרכיב עיצובי משמעותי בהצעה שזכתה בתחרות, ובתוצר הסופי היא מופיעה רק ב-30 המטרים האחרונים של הקרדו הישראלי, בקטע המשיק לרובע המוסלמי. גם היום, כמו פעם, מדובר באלמנט דקורטיבי המשלב טכנולוגיות בנייה טרומית בבטון עם מסורות בנייה קדומות באבן בעבודת יד.

"לא רצינו ששום תוספת שלנו מהמאה ה-20 תיחשב כשחזור עתיקות", מסביר בוגוד את הפתרון העיצובי שבו בחר הצוות, "ולכן כל התוספות שלנו, כמו עמודים, קמרונות, קירות וחיזוקים של בניינים קיימים, בוצעו בבטון חשוף מסותת ביד". בקטעים שבהם חסרו מרצפות האבן המקוריות של הרחוב הביזנטי, שנחצבו באזור בית לחם, הונחו מרצפות חדשות שנחצבו בדרום הר חברון. למרות הגוון הדומה, הן עובדו באופן שונה כדי להדגיש את ההבדל בין ישן לחדש.

אף יחידת מגורים לא זהה לשנייה ברובע היהודי

עבודות החפירה שהחלו ב-1972 עיכבו את המשך פיתוח המתחם ומימושו כמתחם מסחר ומגורים (רעיון המלונאות נזנח מיד אחרי התחרות). בעקבות התפתחויות פוליטיות נדרשו המתכננים למצוא פתרון מיידי, ולבנות בהקדם את יחידות המגורים. לכן, באופן הפוך מהמקובל, נבנתה מעל אתר החפירות (שברובו טרם נחפר) מערכת קמרונות בטון, שעליה היה אמון המהנדס סאקי רוזנהאופט שליווה את הפרויקט לכל אורכו. מעל מערכת הקמרונות הם החלו להקים חצרות, שסביבן הוקמו כמעט 40 יחידות דיור – חלקן בבניינים חדשים וחלקן במבנים עתיקים עם קירות עבים וכיפות, ששופצו וחודשו בהתאם לתקנות בנייה עכשוויות

אין כאן אף יחידת מגורים שדומה לשכנתה, אך כולן תוכננו בהתאם לתקני משרד השיכון, ולכן הדירות קטנות יחסית ושטחן כ-85 מ"ר. הן הוקמו סביב חצרות פנימיות, המתפקדות כחיץ שקט ובטוח בין הרחוב הרועש שבו מתערבבים תושבים, תיירים ורוכלים לבין המרחב הפרטי. בפתחי החלונות נקבעו תריסי ברזל צבועים ירוק, שבוצעו בעבודה מעולה בידי בעל מקצוע ערבי. "שמו היה סלים חיו, אך כולם קראו לו אבו אליאס", נזכר בו בוגוד. "הוא היה המסגר הכי טוב שעבדתי איתו", הוסיף בשעה שהתבונן בתריסים, שנראים כאילו לא עברו 30 שנה מאז יצאו מבית המלאכה בכפר ענאתא הסמוך לירושלים, ששוכן היום ברשות הפלסטינית.

תהליך התכנון והביצוע היה גם הוא ייחודי. האדריכלים חילקו את המתחם הצר והארוך לפרוסות, כך שברגע שהתעכבו עבודות בחלק אחד המשיכו בחלק האחר, ורק אחרי ששוחרר העיכוב בחלק הראשון שבו אליו. הודות לשיטת עבודה זו, נוצר מתחם מגוון שמשנה את פניו כל כמה מטרים ספורים. ב-1983 הושלם הפרויקט, הדירות אוכלסו והחנויות נפתחו. הקארדו הפך לאחד המקומות הבודדים ברובע שאף תייר וקבוצה לא מפספסים בביקורם בעיר העתיקה.

החילונים עזבו מהר, חרדים נכנסו

הארכיאולוגיה נותרה כשהייתה; האוכלוסייה השתנתה. בתחילת שנות ה-80 הורכבה אוכלוסיית הרובע ממגזרים שונים בחברה הישראלית – חילוניים, דתיים, חרדים, עניים ועשירים. בסמטאות אפשר היה לפגוש דיירים כמו שר החינוך יגאל אלון, מבקר המדינה יצחק נבנצאל שהתגורר בבניין אחד עם משפחת בתו פליאה אלבק, שניהלה את המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה ומשפחת הרב אביגדור נבנצאל, רב העיר העתיקה, לצד יוצרים ואמנים כמו דדי בן-שאול, ראש המחלקה לאמנות ב"בצלאל".

הבעיה הייתה קשיי נגישות, התארכות עבודות הבנייה והפיתוח, מחסור בשירותים נדרשים והמולה תיירותית, שהבריחה עד מהרה את החילונים – שלא היו מצוידים בלהט להתגורר ליד הר הבית – ואת הדירות שלהם קנו חרדים אנגלו-סקסים. האופי של העסקים בקארדו, לעומת זאת, לא השתנה באותה קיצוניות. אמנם, אטרקציות מסוימות כבר לא כאן – "חנות יהורם גאון" שהייתה בבעלות הזמר המפורסם ואשתו, וחנות הדגל של "פולגת" שתפסה חלק נכבד משטחי המסחר – אך מרבית העסקים פנו אז כמו היום לתיירים והציעו מזכרות יודאיקה ואוריינטליזם כמו חנוכיות, תמונות, תכשיטים בעבודת יד, בובות של חסידים מרקדים וגמלים מחייכים.

זה פרויקט חי, וכמו כל דבר חי הוא קודם כל צעיר ואחר כך מגיע לבגרות, מזדקן, ועושים לו כל מיני טיפולים כדי לשמור על הצורה שלו", טוען בוגוד. "אני מבסוט שהשיפורים שנעשו מחמיאים לו. מפריע לי לראות את כל התמונות שהגלריות הוציאו החוצה לרחוב, נתלות על כל הקירות הפנויים. הן צריכות להיות בחנות ולא במעבר".

התיירות פורחת, אך הקופות לא מצלצלות

כך או אחרת, הקרדו לא ריק לשנייה אחת. קבוצות תיירים דוברות גרמנית, רוסית ואנגלית זורמות מכיוון השוק הערבי, חוצות את הרחוב המסחרי כמעט בלי לעצור, ונעמדות לקבל הסבר מול קטע ממפת מידבא שאותו ביצעה האמנית נעמי הנריק. עברית בקושי שומעים כאן.  רק שההמולה הזו לא מכניסה כסף לסוחרים. שרון סדן, אמנית בוגרת בצלאל, היא בעלת החנות "הקשת הרומית" כבר 23 שנה. היא יושבת מאחורי שולחן עץ גבוה, מרותקת למסך המחשב. "היו תקופות טובות יותר ועכשיו המצב לא טוב", היא אומרת. "התיירות שבאה היא לא קניינית. באים ומתפעלים מהמקום, מהקשתות ומהאווירה, אבל כוח הקנייה חלש". לטענתה, חזות המקום מזכירה אתר ארכיאולוגי יותר מאשר מרכז מסחרי, ועל הרשות לפיתוח הרובע היהודי (שמנהלת את האתר ובעלת מרבית החנויות) מוטלת החובה להחיות את האווירה, "כי התאורה חלשה מדי, והתדמית יוקרתית ומבריחה קונים".

פרויקט "שדרות ממילא" בכניסה לשער יפו לא סייע בהחייאת המסחר בקרדו, שכבר היה פגוע עוד קודם משנות האינתיפאדה השנייה. "בפורים האחרון", מתלוננת סדן, "בממילא היו ליצנים ואווירה, וכאן הייתה אווירה של מלחמת יום כיפור. אנחנו מבחינת החברה לפיתוח הרובע רק הכנסה כספית. אין כאן שילוט והסברים היסטוריים, והתיירים נאלצים להיכנס לחנות כדי לקבל מידע. יש תיירות, אבל האווירה עצובה והרחוב לא עובד".

בתגובה אומר אייל מתן, מנהל תיירות הרובע היהודי, כי ״החברה מקדמת זה מספר שנים את שילוט ההכוונה ברובע. נציב בשבועות הקרובים מפה במוקדים מרכזיים ברובע, שתכוון את אלפי המבקרים ברובע גם לקרדו״. לדבריו, בחברה מתכננים לפתוח בקארדו שוק "כמו שהיה בעבר", אך התוכנית נמצאת בשלבי פיתוח וקידום מול העירייה ורשות העתיקות וטרם נקבע מועד לביצוע. "מטבע הדברים מדובר בתהליך ארוך", מוסיף מתן. על חוסר ההצלחה הכלכלית של המסחר, נמסר מהחברה כי "כמויות המבקרים עומדות ביחס ישר לעלייה או לירידה הכללית של התיירות בישראל ובירושלים. בעלי העסקים מקדמים את עסקיהם באופן פרטי. החברה לשיקום דואגת לתחזוקה השוטפת ולשמירה. הביקור בקארדו הינו ללא תשלום, למרות שהחברה משקיעה בתחזוקת הממצאים הארכיאולוגיים המהווים את הגורם להגעת התיירים למקום".

מה צריך ללמוד מהקרדו?

ברחבי הארץ התגלו שלל אתרים היסטוריים וקדומים. חלקם נותר נסתר וקבור מתחת לקרקע, ואחרים נחשפים בתהליכים מורכבים ויקרים ונפתחים לקהל הרחב. בבית שאן נחשפה עיר עתיקה, מהמרשימות במזרח התיכון, אך אין לה שום השפעה חיובית על העיר החדשה בית שאן, שמנותקת ממנה ולא מסוגלת לנצל את הפוטנציאל התיירותי של האתר הארכיאולוגי. האתר הארכיאולוגי עצמו סובל מקשיים, ולמרות ההשקעה העצומה בחפירות ובמופעים "פירוטכניים דיסנילנדיים" (כפי שהתבטאה בעבר העיתונאית אסתר זנדברג), הוא לא מצליח להתברג לרשימת 10 האתרים המתויירים בישראל ותנועת התיירים אליו יחסית חלשה.

כיצד הייתה נראית בית שאן, לו השכילו המתכננים לשלב את העיר החדשה בעיר הקדומה, ולהשקיע לא רק במה שיש מתחת לקרקע, אלא גם באנשים החיים שנמצאים מעליה? ראוי לחזור וללמוד מפרויקט הקארדו, מהיצירתיות וההעזה שהובילו האדריכלים הצעירים בסיוע האמון שקיבלו מפקידי המדינה והפוליטיקאים. ראוי להעמיד סדרי עדיפויות ושיטות עבודה חדשות-ישנות על סדר היום, ולקדם סביבות מגורים, מסחר, תעסוקה ופנאי שמנצלות את המיטב מהמקום הקיים ומעניקות לבני האדם מקום טוב יותר לחיות בו-מה עשו האדריכלים מאז..?

קשה להאמין שאדריכלים צעירים כל כך זכו בתחרות חשובה כל כך. בישראל של היום, זה כמעט אף פעם לא קורה. אהרונסון ובוגוד היו בתחילת שנות ה-30 לחייהם וניב-קרנדל התקרבה ל-40, ושלושתם היו אלמונים יחסית. לימים, אהרונסון תיכנן כמה מהפרויקטים הבולטים באדריכלות הנוף בישראל: טיילת שרובר בירושלים, גן החניון בטרמינל 3 בנתב"ג ורחבת מרכז סוזן דלל בתל אביב, שעליהם זכה בפרסים חשובים. ניב-קרנדל ובוגוד ביצעו את הקרדו ולאחר מכן השתתפו בתכנון מתחם בית העירייה החדש של ירושלים. ניב-קרנדל פנתה להוראה במחלקה לאדריכלות בבצלאל ובוגוד המשיך להתמחות בערים עתיקות בארץ. בירושלים העתיקה תיכנן עם האדריכלית יוניס פיגרדו את מוזיאון "הבית השרוף", את פיתוח רחבת שער שכם, ולאחרונה השלים את הרחבת ההוסטל הלותראני הצמוד לרובע היהודי בירושלים.

מרכז דודסון שנחנך ב-2001 קרוי ע"ש משפחת התורם להקמתו, המרכז נבנה לתוך מרתפים של אחד הארמונות האומאיים . במרכז שעוצב בידי רנה סיוון ודורית הראל מוצג סרט על העלייה לרגל בימי הבית השני..

(סרט אחר מציג את תולדות החפירות באתר) ניתן להזמין צפייה בדגם הממוחשב המציג את ירושלים ובעיקר את סביבת הר הבית בשלהי ימי הבית השני ובדגם ממוחשב נוסף המציג את אותו אזור בתקופה האומאיית- כן, מוצג במרכז דגם פיסי של החפירות באזור וכן ממצאים קטנים המייצגים את התקופות השונות באתר- אולם התצוגה בכניסה, כל האבנים האדירות שאנו רואים מסביב הן של האומאיים.

מרכזם היה בדמשק והם רצו לבנות את ירושלים ולפאר אותה, הם מקימים מבנים רבים על הר הבית..

הבנייה האומאית עשתה שימוש משני באבנים ההרודיאניות, הרחוב נמתח לכל אורך הכותל המערבי עד לצפון. הוא ממוקם נמוך ומנקז את הסביבה, הריצוף שאנו רואים נעשה בשנת 66 על ידי אגריפס השני.

הוא קבל אישור להעסיק 18 אלף פועלים בריצוף, הורדוס בנה את קירות המעטפת את המקדש ואת הסטיו., רוני רייך ויעקב ביילי הרימו חלק מן המרצפות ומצאו מטבעות מימי פונטיוס פילטוס.

פירושו שהריצוף מאוחר מימיו של הורדוס, הריצוף נראה חדש מכיוון שלא הספיקו ללכת עליו הרבה. החורבן בשנת 70.

מערכת אדירה של ניקוז נמצאה לאורך הגיא המרכזי היום ניתן לצאת מהמערכת מכאן מתחת לקשת רובינסון.

בתוך התעלה ניתן למצוא אבנים גדולות שנפלו בעת שטיטוס הרס את הגשר, מעל היציאה מתעלת הניקוז נמצאה כתובת על אבן הרודיאנית, בעברית מימי בית שני האבן שמתחת לחריץ הרוחב, הכתובת מכילה ניסוח דומה למה שכתוב בישעיהו—ראיתם ושש ליבכם, ועצמותיכם כדשא תפרחנה.

ההסבר גילו כאן כמה קברים ,ובתוך תעלת הניקוז נמצאו חרסים אולי אלו קברים של יהודים שרצו להקבר קרוב להר הבית וזוהע כתובת הישועה שלהם- האבנים שמולנו מתאימות לבניית הורדוס- אבן מסותת,זיז חלק עם שוליים מסביב,האבנים מותאמות היטב,האבן העליונה מוכנסת 2 סמ פנימה כדי למנוע אשליה אופטית של נפילה.

הבנייה יבשה ללא טיט, בין האבנים אין שום חומר מיצב, בפינת הכותל המערבי והכותל הדרומי נתגלתה אבן גדולה מאד שעליה חרוט-בשל השבר של הכתובת לא ברור מהי המילה השלישית, והאם היו מילים נוספות.

המילים נכתבו בכתב אשורי הזהה כמעט לכתב העברי של ימנו- כנראה,שהאבן נפלה במהלך חורבן בית שני על ידי הרומאים ממרפסת שניצבה בראש המבנה שבה נהגו לעמוד ולתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועד

עברנו ליד בית מרחץ רומי-ביזנטי עם מערכת חימום תת ריצפתית, לחדר הייתה ריצפה כפולה.

וזה הכיתוב שנמצא: לבית התקיעה להכ.

שערי חולדה בירושלים-

בעבר סברו שאולי בקרבת מקום עמד קבר חולדה הנביאה (בת זמנו של הנביא ירמיהו)

אך בחפירות לא נתגלה כל קבר אותו היה ניתן לזהות כקבר חולדה.

ייתכן שהשם מתייחס לאופן המיוחד שבו מוליכים השערים אל הר הבית.

מפלס השערים נמוך בכ-14 מ' מפלס הר הבית ועל כן נבנו כפי הנראה מנהרות ארוכות ומשופעות, שהעלו את הנכנסים מן השערים אל מפלס הרחבה, מנהרות אלו מזכירות את המחילות שחופרים נברנים שונים מתחת לאדמה ואולי מכאן משם- לאורך מנהרות הכניסה נשתמר חלק מן הכיפות המקוריות שקירו אותה ועליהן קישוטים מגולפים באבן.

שטח העופל (כפי שכונה בימי בית ראשון) השטח דרכו העפילו הבאים מעיר דוד שמדרום אל המקדש בצפון.

כוחה של המסורת היה כה חזק עד כי גם הורדוס קבע את מערכת שערי הכניסה והיציאה להר מדרום, אף על פי שבימיו כבר עבר מרכז הכובד העירוני אל העיר העליונה. גרם המדרגות (שרובו הגדול משוחזר) הוביל אל שערי הר הבית. ממזרח לגרם המדרגות נחשפו מקוואות טהרה שבהן טבלו עולי הרגל בטרם נכנסו למקדש.

מעל גרם המדרגות נבחין בקשת של השער הסתום כיום. הקשת היא מן התקופה המוסלמית הקדומה, כאן עמד בימי בית שני שער כפול, ששימש כנראה ליציאה מהר הבית- כ- 70 מ' ממזרח לו מבחינים בשער משולש סתום, שם עמד שער הכניסה להר, שצורתו המקורית אינה ידועה, אך יתכן שהיה אף הוא משולש. השער הנוכחי הוא מוסלמי.

מפתנו ואבן המזוזה המערבית הם שריד בנייתו של הורדוס- המשנה מכנה את השערים הללו בשם "שערי חולדה"

"כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל, חות ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל. מה לך מקיף לשמאל? שאני אבל – השוכן בבית הזה ינחמך, שאני מנודה – השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך" (מידות ב ב)

מכאן ניתן ללמוד על מנהג יפה ומקרב לבבות על פיו אדם שמתאבל נכנס ויוצא הפוך לשאר האנשים על מנת שגם זרים יידעו לנחמו.

קשת רובינסון

שורת האבנים הבולטות מן הקיר הרחק מעל ראשנו היא שריד של קמרון ענק שיצא מן הכותל וצידו נח על אומנות אבן מעברו השני של הרחוב, במרחק 13 מ' מן הכותל.

הקמרון זוהה לראשונה ע"י החוקר אדוארד רובינסון (1838), אשר סבר שהוא ראשיתו של גשר קשתות שחיבר בין הר הבית לבין העיר העליונה ששכנה בגבעה שממערב להר הבית- אולם, כאשר נתגלו בסיסי קשתות נוספות, הפונות דרומה במקום מערבה, הסתבר כי אין מדובר בגשר, אלא במערכת קמרונות היורדת אל מפלס הרחוב מתקופת הבית השני שעליו אנו הולכים- רוחב הדרך שעברה ע"ג הקמרון היה 15 מ' – כרוחב של אוטוסטרדה מודרנית.

מן הרחוב ניתן היה לטפס במדרגות הקמרון ולהיכנס אל "הסטיו המלכותי" בדרום הר הבית. התנועה על מדרגות הקמרון לא הפריעה את התנועה הצולבת של ההולכים ברחוב שלמטה וכך היתה הקשת ה"מחלף" הראשון בהיסטוריה.

בבסיס המערכת של אומנות הקמרון שילבו האדריכלים חללים, ששימשו לחנויות.

עד 1967 הכול היה מכוסה- הקשת הזו הכי גדולה בעולם העתיק, 15 מטר רוחב.13  מטר מפתח הרגליים, 20 מטר גובה, משקל משוער 1600 טון, מעל הקשת היה שער וזהו אחד מתוך 4 השערים שהיו בכותל המערבי.

קשת ברדלי- קשת וילסון-קשת וורן.

סיור בקרדו במשני.

מתחת לרחבת הכותל עשרות ממצאים ארכיאולוגיים שטרם הגיעו אליהם.

כאן במקום בו אנו נמצאים אנו מזהים את כניסת אמת המים להר הבית. זהו הקטע האחרון של אמת המים.

כשאנו מסתכלים למעלה אנו רואים סלע קדום יותר השייך לתקופת בית שני מתחתיו תקופות קדומות יותר הכיצד ?

אחרי בית שני חצבו את הסלע ונשאר המפלס העליון הקדום- בשנת 70  לספירה התיישב הלגיון ה 10 כאן.

שהה וגר כאן יותר מ 200 שנים- הרומאים החליטו להפוך את ירושלים לעיר רומית במלוא מובן המילה.

בירושלים היו שני קארדו, אחד הקרדו המוכר ברובע היהודי וכאן השני-המשני, הקרדו הזה מהמאה השנייה שנת 130 לספירה, נמצאו כאן מטבעות של אדריאנוס. יש הטוענים כי הסיבה למרד בר כוכבא נעוצה כאן…ברצון של הרומאים להפוך את ירושלים לעיר רומית.

היו כאן שורת מדרגות,חנויות,רחוב מפואר המתחיל משער שכם עד שער האשפתות-רחוב רומי שחצה את כל העיר.

הרחוב נחצה על גבי פחות או יותר תוואי הגיא. רחוב הגיא…העיר נקראה איליה קפיטולוניה וליהודים אסור היה להיכנס.

ברחובות הרומאיים הכל היה חייב להיות מפולס וישר, כשהיו בעיות של הפרשי גובה שתמשו בשרידים קדומים קיימים שבשטח-כך נשתמרו השרידים כאן של השכבה שמתחת לריצוף הרחוב וגילו ממצאים גם מבית ראשון.

ארמון הנציב

מבנה שלטון שהוקם בירושלים בתקופת המנדט הבריטי.

תפקידו היה לשמש מקום מגוריו ולשכתו של הנציב העליון הבריטי. בפי השלטון הבריטי נקרא המבנה: בית הממשלה.

מתחם ארמון הנציב נמצא על פסגת רכס ג'בל מוכאבר (ההר הכביר) הר העצה הרעה (הצופה מדרום מזרח על העיר העתיקה). כיום, ארמון הנציב משמש כמטה ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות.

לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטיים בשנת 1917, הולאם מתחם אוגוסטה ויקטוריה והפך למפקדה הראשית של הצבא הבריטי בארץ ישראל, כשהתחילה תקופת המנדט הבריטי בארץ בשנת 1920, אכלס המתחם את מוסדות השלטון והנציב העליון הרברט סמואל, עבר להתגורר בו למשך 5 שנים.

ארמון הנציב הוא מבנה המשדר רשמיות ופאר, תוך שימוש באלמנטים עיצוביים אירופאים, הוא מזכיר מבני ציבור שנבנו ברחבי האימפריה בכלל ומבנים מנדטוריים בפרט.

האדריכל שתכנן את ארמון הנציב תכנן גם את מוזיאון רוקפלר (הריסון) בניין הדאר המרכזי ובניין עיריית ירושלים ההיסטורי, טכנולוגיית בניה מודרנית, חומרים כגון:בטון, אבן ירושלמית.לא נעדר אלמנט מוסלמי-ערבי, בצורת מתומן המשולב בעיצובים רבים במבנה (במזרקה, ריצוף המרפסת המובילה לגינה המזרחית), עיצוב דלתות אולם הנשפים.

שטח הארמון 65 דונם, כביש הגישה מרחוב חברון. שער כניסה (בו משולבים חדרים לשומרים של המתחם), כביש גישה פנימי מוביל ממבנה השער אל הכניסה הראשית המתוכננת בסגנון המבנים הממלוכים (שניתן לראות כאלה בעיר העתיקה).

המבנה א-סימטרי, חלקו הצפוני מיועד לאגף התפעולי של המקום: מטבח, חצר שירות וחדרים לצוות המתחזק את המבנה, צידו  הדרומי מיועד לאנשי הפונקציות הרשמיות של המבנה.

ניתן למצוא בו את אולם הנשפים הנחשב לחדר היפה והמרשים ביותר בבניין, תקרתו שטוחה בניגוד לתקרות הכיפתיות של אולמות חדר האוכל וחדר ההסבה, אח ענקית שצופתה באריחי קרמיקה בציורים ארמניים מסורתיים.