"מאמרים על אתרים ומקומות בישראל."
פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
הראשונה למגש הכסף
מוזמנים להעביר הלאה, כדי שכולם יכירו
נחמה חיכתה לו. היא חיכתה לשמעון שיחזור מהמלחמה. זו לא הייתה בדיוק המלחמה שלו, אבל הוא, כמו רבים אחרים הבין שאם "אין אנחנו לנו, מי לנו".
אז שמעון הכהן נפרד מחברתו נחמה, לפני שהספיקו להקים את ביתם, והתגייס כמו עשרות אלפים אחרים מארץ ישראל, לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, כדי לסייע במלחמה בנאצים.
נלחם, ונפל בשבי. הוא נשבה ע"י הגרמנים וישב במחנה ביוון, אך הוא ניצל ולא הוציאו אותו להורג כמו שעשו ליהודים אחרים (צנחני היישוב למשל).
ונחמה חיכתה וחיכתה, עד שהוא חזר. ועכשיו סוף סוף יכלו להקים את ביתם, במשק המשפחתי של שמעון בבנימינה, אבל עכשיו הייתה זו המלחמה של נחמה. היא הייתה אחות בהדסה הר הצופים בירושלים, וגם חלק ממערך הרפואה בהגנה. אחות ולוחמת.
וכך על הציר שבין בנימינה לירושלים, בין הבית שהקימה, לבית שאותו עם שלם מצפה להקים. נוסעת לתפקידיה וחוזרת אל שמעון שלה -=בכ"ט בנובמבר שניהם יצאו לחגוג. הריקודים והשמחה נמשכו כל הלילה ובבוקר הם ידעו. והוא ניסה לשכנע אותה, להישאר עוד קצת במשק, הכבישים מסוכנים, מלחמת עצמאותו של העם היהודי החלה, רק עוד קצת תשארי עד יעבור זעם.
ונחמה כמו שמעון ידעה. צריכים אותה בירושלים, הרבה פצועים יהיו במלחמה הזו, וכל איש רפואה חשוב, אז היא יצאה לדרך. לקחה את קו האוטובוס מחדרה.
והאוטובוס, קו 3344 יצא לירושלים. טוביה הורוביץ היה הנהג שלו. בדרך, הוא חלף על פני קו 2094 מנתניה לירושלים נהוג ע"י אריה הלר.
פעם זה חולף על פני זה, ופעם זה על פני זה.
כשטוביה הגיע לאיזור צומת פג'ה, מושב נחלים של היום, נפתחה עליו אש כבדה מהמארב. נחמה נפצעה קשה, והוא המשיך איתה לשדה התעופה הסמוך בלוד כדי שיגישו לה עזרה.
מיד אחריו עבר במקום אריה והאוטובוס שלו, אך האש הפעם הייתה כבדה יותר, וההרוגים והפצועים רבו בקו הזה, וטוביה, בכניסה ללוד ניסה לשכנע את הבריטים שיטפלו בנוסעת הפצועה, אבל הם שלחו אותו הלאה, למחנה אחר. רק כשסיפר להם שבעלה היה קצין בריטי שנפל בשבי, הם נאותו לעזור לה.
אבל לנחמה זה כבר היה מאוחר מידי…נחמה הכהן הייתה ההרוגה הראשונה של מלחמת עצמאותו של העם היהודי, אשת הרפואה וכוחות הביטחון, וגם אשתו של שמעון, שחיכה לה שם במשק.
טוראית נחמה הכהן, ראשונת חללי מערכות ישראל, י"ז בכסליו, 75 שנים לנפילתה – העבירו הלאה, שכולם יכירו -אביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה
#############₪#₪##########
פינה יומית בארץ ישראל / אביתר ליכטמן
המנחת שלא הכרתם
המטוס חג מעל השדות השוממים וחיפש סימן מהקרקע. ברקע נשמעו זמזומי מטוסי אויב, קולות נפץ והבזקי קרבות שהאירו את כל מרחב הנגב. ואז הוא ראה אותם. לפידים קטנים שהוארו מהקרקע למרגלותיו. זה היה הסימן, הטייס סימן להם בפנסיו שהוא זיהה את המנחת, ותוך רגע, כמו במופע קסמים, נדלקו בזה אחר זה אורות מכוניות משני צידי השדה וסימנו את שטח הנחיתה. בתוך כמה דקות היה המטוס כבר למטה, ואנשי הפלמ"ח, לצד תושבי רוחמה ודורות המאושרים, פרקו את כל תכולתו. כולם נשמו עמוק. עוד טיסה עברה בשלום. עכשיו רק נותר לטוס את הדרך חזרה
הסיפור הזה התרחש בעיצומם של ימי מלחמת העצמאות בנגב. המצרים שלחו שתי זרועות לתוך מדינת ישראל, כשכח אחד הגיע עד לגשר "עד הלום"-איסדוד, וכח השני הגיע עד למשטרת בית גוברין. המשמעות הייתה שישובים רבים בנגב מצאו עצמם נצורים מעבר לקווי המצרים, ללא יכולת לקבל אספקה סדירה. החשש הכבד היה שתוך כמה ימים יאזל כל האוכל ממחסני הישובים, והם לא יוכלו לעמוד במצור.
מומחים נשלחו לשדות הסמוכים לדורות ורוחמה (אחרי שמנחת דומה באיזור נירעם היה חשוף מידי לאש מצרית) לאתר שטח מתאים. נמצאו 300 מטר רלוונטיים, וטרקטור עבר עם ארגז גדול וכבד ושיטח את הקרקע ככל הניתן.
מאיר מוניה מרידור, מספר בספרו "שליחות עלומה" על המטוסים שהחלו לנחות בזה אחר זה בלילות החשוכים של הנגב. עשרות טונות של אספקה, אוכל ותחמושת נחתו בכל לילה. הטייסים העייפים ביצעו לפעמים מספר טיסות הלוך ושוב בלילה אחד, כשבחלק מהמקרים, אותם טייסים קיבלו הוראה באמצע הלילה לטוס לאירופה להמשיך במבצע "בלק" להבאת נשק לארץ, חזרו משם, ומיד טסו לנגב.
כח האדם היה עייף, וצוותי הקרקע עבדו ברצף ללא הפסקה. כולם הבינו שכל מטוס שנוחת, משמעותו עוד ימים בהם יוכלו ישובי הנגב להחזיק ולא ליפול. הטייסים שרבים מהם היו מתנדבים מחוץ לארץ, ציפו לראות מולם את תושבי הנגב עייפים ושבורים מהמצור הקשה, אך הם ראו מולם אנשים חזקים, מחייכים ושמחים, ואלו חיזקו את אלו.
למעלה מ400 טיסות עברו במשך כ-3 חודשים, 4-5 טיסות בלילה שיצאו משדה עקרון, ונחתו בשדה המאולתר בין רוחמה ודורות, כשלפעמים אפילו אור הלפידים לא היה למטה, והם נאלצו להסתמך על אורות המטוס בלבד…
לאחר מבצע יואב, שוחררה הדרך לנגב, משאיות יכלו שוב להעביר אספקה והמטוסים כבר לא נצרכו…
ואגב, איך קראו למבצע ההטסה האינטנסיבי? "מגן הנגב". או כך לפחות היה שמו המקורי. אך מיד אחרי נחיתת המטוס הראשון בשדה המאולתר, עלה ענן אבק אדיר וכיסה את כל האיזור. אותו ענן העניק למבצע את השם שהתקבל: "מבצע אבק 1". מה שכבר רומז לנו על מבצע אבק 2, אבל זה כבר לפעם אחרת…
בסמוך לכניסה לקיבוץ דורות (רגע לפני השער, מצד שמאל) תוכלו לראות חורשה עם שלטי אזכור לטייסת הנגב שחנתה בסמוך