כתב: אבי הרטמן
יהודי מצרי עשיר ושני מהנדסים יהודים גרמנים ידועים הם רק חלק מהפסיפס המרכיב את סיפורו של אחד הבתים המפורסמים ביותר בישראל – בית ראש הממשלה – "בית אגיון" .
"הבית ברחוב בלפור ".
אין ספק כי אחת מהתכניות היומרניות שתוכננו אי פעם היא תכנית 'אטלנטרופה' (שבתחילה נקראה 'פנרופה') שבשנות השלושים נחשבה כדמיונית. הרעיון היה להקים סכר ברוחב 35 ק"מ בין ספרד למרוקו אשר יחסום את מיצר גיברלטר ובכך ינתק את זרימת המים מהאוקיינוס האטלנטי לים התיכון. סכר זה היה אמור להוריד את מפלס הים התיכון בכ-200 מטרים ולחשוף כ-600 אלף מ"ר של אדמה שישמשו את התושבים לחקלאות והתיישבות. הרעיון היה פרי מוחו של מהנדס גרמני בשם הרמן זרגל שיד ימינו היה המהנדס היהודי הידוע אריך מנדלסון. בין הפרויקטים של אריך מנדלסון היה תכנון מגדל איינשטיין בפוטסדאם ו'כלבו שוקן' – רשת בתי המסחר של היהודי גרמני זלמן שוקן. עם עליית הנאצים גילו זלמן שוקן ואריך מנדלסון כי גרמניה שבה גדל כבר מסוכנת ליהודים ושניהם החליטו לעלות ארצה. בארץ פתח אריך מנדלסון משרד אדריכלים והחל לתכנן בתים רבים ביניהם ביתו של חיים וויצמן ברחובות שכונה 'הארמון' ואת 'מכון זיו' שלימים ייקרא מכון וייצמן למדע, שבתחומו נמצא בית הנשיא.
בארץ חזרו השניים לשתף פעולה ואריך מנדלסון התבקש על ידי זלמן שוקן לתכנן שני מבנים בשכונת רחביה בירושלים. האחד את ביתו והשני ספריה גדולה עבור אוסף כתבי היד שהביא אתו מגרמניה והכיל יותר מ-30 אלף פריטים מגניזת קהיר. זלמן שוקן הקים את 'הוצאת שוקן' ורכש את עיתון 'הארץ' אותו ניהל בנו גרשום שוקן עד שנת 1990. אדוארד רפאל אגיון נולד במצרים בשנת 1883. מקור המשפחה מספרד מכפר בשם אאליון וממנו נגזר שם משפחתם הראשון. המשפחה היגרה לסלוניקי ומשם לאלכסנדריה במצרים, אז שינו את שם המשפחה לאגיון, שם בעל הצליל היווני שפרושו 'קדוש'. אדוארד אגיון השתייך לעשירים שבאצולת יהודי מצרים יחד עם הברון דה מנשה ומשפחת קטוואי (ראו http://bit.ly/3if8IrX). חלק מבני אצולה זו היו בעלי תפקידים בכירים בממשל כדוגמת בני משפחת קטוואי שאחד מהם היה שר האוצר, שר התקשורת וחבר הסנאט המצרי בתקופת השלטון הבריטי במצרים, ובן אחר היה סופר, דיפלומט וכותב הנאומים של המלך פואד. בתי העשירים היהודים בשנות העשרים והשלושים שימשו לנשפים, תערוכות, הרצאות, קונצרטים, תיאטרון ובילויים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהתורכים גירשו למצרים את היהודים בעלי נתינות מדינות האויב (רוסיה ופולין), נחשפו יהודים עשירים אלו למפעל הציוני. מדצמבר 1914 עד ספטמבר 1915 גורשו למעלה מ- 10,000 יהודים וביניהם דוד בן גוריון. אדוארד אגיון נישבה ברעיון הציוני ובביתו המפואר שבאלכסנדריה אירח את חיים ויצמן ואת זאב ז׳בוטינסקי שהגיע עם הגולים. בין האורחים בביתו היו גם הקולונל קיש והקולונל האירי ג׳ון פטרסון שהקימו את גדוד נהגי הפרדות.
באלכסנדריה הקימה המשפחה את 'בנק האחים אגיון' ובהמשך הקימו גם את בורסת הכותנה במצרים. עוד בהיותו במצרים השקיע אדוארד במיזמים שונים בארץ ביניהם חברת הביטוח 'מגדל', מפעל יציקת הפלדה 'וולקן' ומפעל הזכוכית 'פניציה'. בתקופה בה עתידה של ארץ ישראל היה לוט בערפל החליט אדוארד אגיון לקשור את עתידו בארץ ולעלות אליה.
בשנת 1920 נישא אדוארד רפאל אגיון לאהובתו לידיה במבה שלום באירוע רב פאר. לידיה, גם היא ילידת מצרים, הייתה חכמה ושנונה ואף הייתה האישה הראשונה במצרים שהוסמכה כעורכת דין. כמו בעלה, נרתמה גם היא לחזון הציוני וכיהנה כנשיאת ויצ"ו במצרים.
קשה להפריז בחשיבות עבודתו של האדריכל ריכרד קאופמן. תכניותיו כונו 'השלד של המדינה' והוא עצמו קיבל את הכינוי 'אבי התכנון הציוני'. הוא תכנן את המושב הראשון נהלל ועל פי תכניותיו נבנה גם הקיבוץ הראשון דגניה. הוא תכנן בתי עשירים בארץ (כדוגמת בית זיו בתל מונד), שכונות בחיפה ובירושלים, את קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם ואפילו את העיר עפולה.
ריכרד קאופמן נולד בפרנקפורט ובבגרותו למד אמנות ואדריכלות. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא פרוסיה, שם נפצע ואף זכה לקבל את צלב הברזל. בתום המלחמה עבד כאדריכל של משפחת המלוכה הנורווגית וב-1920, כשהוא בן 33, קיבל הזמנה מארתור רופין (אז מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות) לעלות ארצה ולהיות האדריכל של חברת 'הכשרת הישוב'. עד קום המדינה תכנן קאופמן למעלה ממאה קבוצות, קיבוצים, מושבי עובדים, מושבים שיתופיים ושכונות עירוניות.
בקורות חייהם של ריכרד קאופמן ואריך מנדלסון ניתן למצוא קווים זהים ודרכיהם הצטלבו שוב ושוב. שניהם יהודים גרמנים שלמדו באותו בית ספר בגרמניה. שני חברים אשר שיתפו פעולה במספר מיזמים, אבל בעוד מנדלסון נהנה מהילת איש העולם הגדול והיה מקורב לחוגי החברה הירושלמית הגבוהה, קאופמן היה 'רק' פועל שבנה את היישוב.
בשנת 1935, רכש אדוארד רפאל אגיון מגרש גדול על גבול שכונות רחביה וטלביה. ברחביה התגוררו בכירי האקדמיה והממסד הפוליטי של היישוב היהודי, ובשכונת טלביה, התגוררה האליטה הפלסטינית של תקופת המנדט שאת שפתם ותרבותם הכיר ואף היה מיודד עמם. כך, באותה עת, הפכו אגיון והמגרש למעין גשר קרקעי ואנושי בין שני העמים. בסוף אותה שנה אדוארד ולידיה עלו ארצה עם שני ילדיהם וצוות משרתים והחלו לבנות את ביתם על המגרש שרכשו. הזוג בחר בריכרד קאופמן לתכנן את ביתם כי הוא נראה להם יותר 'ישראלי' וגם כי היה להם נוח לדבר אתו בשפה האנגלית. כשניגש קאופמן לתכנן את הבית, סמוך לו כבר עמדו על תילם בית שוקן והספרייה שתכנן אריך מנדלסון. קאופמן התחשב במבנים הקיימים ויצר הרמוניה בין הבתים באמצעות סגנון הבנייה האדריכלי 'באוהאוס' שזכה אז לעדנה.
הקבלן שנבחר היה אברהם ביברמן ולאחר כשנתיים הסתיימה בניית הבית – שתי קומות ו-14 החדרים. הבנייה התארכה בין היתר בשל תוספות כדוגמת מקלט עם טלפון ומיגון הבית נגד הפצצות מטוסים. כשהתחילו בחפירת היסודות התגלתה במקום מערת קבורה מימי בית שני. עבור אדוארד אגיון היה זה אות שהנה חזר לארץ אבותיו וביתו הוא רובד נוסף בהיסטוריה הארוכה של העם היהודי.
במרץ 1938 כאשר הסתיימה הבנייה נערכה חנוכת הבית ששולבה יחד עם בר המצווה של הבל, בנם של אדוארד ולידיה. בין אורחי האירוע היה גם הרברט סמואל, הנציב הבריטי העליון הראשון על ארץ ישראל, ורעייתו ששהו בביקור בארץ ישראל.
בדיוק כמו באלכסנדריה גם פה הפך ביתם למרכז לאירועים תרבותיים ואירועי התרמות. שלושה חודשים לאחר חנוכת הבית הגיע יצחק בן צבי להרצות לקהל של למעלה ממאתיים איש בנושא 'ארצות מוצאם של יהודי המזרח'. ב–1942 התקיים בביתם רסיטל בהשתתפות הזמרת ג'וזפין בייקר לרגל ניצחון הבריטים על צבאו של רומל באל־עלמיין. בארץ נרתם אדוארד אגיון לפעילות ציבורית ובשנת 1938 התמנה לנשיא אגודת ידידי קופת חולים לעובדים לאומיים. הוא גם היה ממייסדי כפר ידידיה (שאותו תכנן קאופמן), אחד מחבר המנהלים של מרכז מסחרי בנתניה, חבר בהנהלת חמי טבריה, חבר בהנהלת חברת יהלומים בנתניה ועוד.
בתום מלחמת העצמאות הלאימה הממשלה המצרית את רכושם של כל היהודים העשירים. מצבה הכלכלי של המשפחה הורע והם עזבו את הבית לווילה שבנו בחיפה ברחוב אילון 7. את הבית בירושלים השכירו ואחד מהשוכרים היה מלך יוגוסלביה שהתגורר בו כשנה. במלחמת העצמאות שימש הבית כבית חולים ללוחמי האצ"ל אותו ניהלו נתה ברגמן ורחל ריבלין (אמו של נשיא המדינה ראובן ריבלין). בשנת 1953 עבר הבית לידי ממשלת ישראל אך לא ידוע אם נתרם או נמכר. "נפשי עודנה סולדת בו. איך נשתלט על כל המרחבים וכיצד ננצלם מבלי ללכת בתוכם לאיבוד? כל פרשת בחירתו של הבית זה היתה מלאה בעיות כרימון, אך בלית ברירה נפל הפור", כתב משה שרת, אז שר החוץ, שהיה הראשון להתגורר בבית זה עוד באותה שנה.
בשנת 1974 הפך הבית למעון הרשמי של ראש הממשלה. הראשון שהתגורר בבית היה יצחק רבין ואחריו התגוררו בו מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ובנימין נתניהו. כיום כולל המתחם גם את וילה שוקן ואת ספריית שוקן שתכנן אריך מנדלסון.
אדוארד רפאל אגיון נפטר בשנת 1956 לאחר מחלה ממושכת ונקבר בחיפה- שוויו של הבית מוערך כיום כ-40 מיליון דולר. למעונינים לבקר הביית נמצא ברחוב סמולנסקין 9 פינת בלפור ירושלים.
.
תודה לעורכת : Carmit Avivi
כותב המאמר הנפלא Avi hartmann
סיורים בירושלים, טילים מודרכים לקבוצות בירושלים, סיור ברחביה וטיול בטלבייה והמושבה היוונית, סיורים במושבה הגרמנית, סיורים מודרכים לקבוצות בירושלים.
אשמח לעיונכם בשני אתריי www.efitours.co.il www.siyureboutiqe.com
