סיורים לקבוצות בתל אביב.

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

טיולים סיורים וימי גיבוש בתל אביב לקבוצות.

יהודה הלוי 14 תל אביב.

הבניין ברחוב יהודה הלוי 14 תוכנן על ידי האדריכל שלמה גפשטיין, הבנין נבנה בשנת 1934 על ידי שני שותפים שהכירו עוד בחו"ל: מרדכי יוסף ואברהם בלייכר. הבניין יועד במקורו לשמש כמשרדי עורכי דין ובשנות החמישים עובר לכאן "בית משפט השלום" משנות החמישים עד השישים…הבנין תוכנן בצורת u שיצר כניסה רחבה …כיום שוב משרדים בתחום עריכת הדין ובכלל….

**********""*******************************

סיורים ביפו תל אביב החל מנוחה צדק ומתחם התחנה, סיפורי ראשונים ומייסדים מיפו להקמת תל אביב, סיור בין מתקני הרכבת הראשונה בישראל בשכונת מנשייה ונתעכב על השימור,שיפוץ , מסעדות ובתי קפה, סיור ברחוב זרח ברנט ,סיור ברחוב שמארלינג נווה צדק, סיורים בכיכר סוזן דלל ומרכז התרבות סוזן דלאל , סיור ברחוב יחיאל יחיאלי וטיול בכי"ח – רחוב כל ישראל חברים בנווה צדק.

רחוב שרעבי בנווה צדק תל אביב, רחוב כפר סבא בתל אביב יפו, פארק המסילה המוריק בנווה צדק, סיורים ברחוב פינס, בית רוקח בתל אביב יפו,בית אמזלג בתל אביב נווה צדק, בית שלוש בנווה צדק.

*************************

"הטמפלרים, מגרמניה לארץ הקודש"…חלק א'.

מואלהלה ביפו לשרונה הטמפלרית בתל אביב.

אתמקד בשתי השכונות הטמפלריות ביפו תל אביב ועצם הגעת הטמפלרים לארץ ישראל , חשיבותם לפיתוח ארץ ישראל ובתקופה הנאצית המאוחרת של חלק מהטמפלרים(לא לכולם היו תעודות המפלגה הנאצית ולא כולם התגייסו לוורמאכט ויש שהתנגדו לנאציזם)..יש לציין(ולא אתמקד בהם) שהיו מושבות בעמק רפאים ירושלים, בחיפה, וילהלמה(בני עטרות), אלוני אבא ובית לחם הגלילית

פרופסור כריסטוף הופמן לימד באוניברסיטה המקומית של וירטנבורג וכך "עשה לו תלמידים הרבה" עם השקפת עולם קצת שונה..האמת, שהיו לא דעות שונות וניסה להעבירם דרך הפוליטיקה המקומית ולא צלח…נשארה הדרך הלימודית התיאולוגית באוניברסיטה של וירטנבורג.

הטמפלרים ראו את עצמם כמו "לבנות" (בלאטות) או אריחים מהם מרכיבים את "בית המקדש" הפנימי האישי המצוי בכל אדם.
הטמפלרים טוענים שישו אינו "בן אלוהים" אלא מורה דתי ויכול לתת דוגמה ומופת לחיים של יושר וטוהר.
ה "טמפלגזלשאפט" – "אנשי ההיכל" אומר גם שכל אדם מרגש מעט וכל אדם צריך לשפר את האני עצמי שלו, את האמונה עד שהמשיח יגיע וזה יכול להיות רק הארץ הקודש …

לכן, לא נמצא כומר בעולם הטמפלרי אלא רועה צאן המנחה את הקהילה ואין כנסיה אלא "בית העם"(עד היום יש לנו בתי עם אך כמובן קצת שונים מהטמפלרים).
הבסיס של הברית החדשה והברית הישנה(תנ"ך) נותר בעינו וחשבו לפתח את האידיאלים ואמונתם בגרמניה עד שחשו שירושלים זה המקום הראוי ופה ניתן להתקרב למהות האמיתית עד בואו של המשיח…
יש שיגידו, בשל השינויים שדגלו באמונתם, לא היו אהובים בגרמניה והחלו להציק להם ואז החליטו לעלות לארץ ישראל .

הטמפלרים עולים לחיפה תחילה בשנת 1868 ומקימים מושבה באיזור רחוב בן גוריון של היום, המושבה השניה כבר ב-1869 ואלהאלה ביפו על בסיס המושבה האמריקאית המורמונית של ג'יימס אדאמס המנהיג האמריקאי…הטמפלרים קונים ויושבים מסביב למלון ירושלים ההיסטורי(היום מלון דריסקו המפואר הבוטיק ), הטמפלרים מקימים טחנת קמח(קיימת עד היום רק גדולה ומשוכללת יותר), בית בד, מנסרה, נגריה ובית חולים גרמני מפותח.

הברון פלטון פון אוסטינוב(סבו של השחקן פיטר אוסטינוב) רוכש בשנת 1895 את "מלון פארק" ומשפצו(היום הוסטל עמנואל מול כנסיית עמנואל), הקיסר וילהלם השני ישן פה בדרכו לירושלים בשנת 1898(הפגישה עם הרצל).

המושבה מתפתחת, בתי מלון, תעשיה קלה, מסחר, המשרד הראשי של משרד הנסיעות "תומאס קוק" ואז "ההנהלה" מבקשת להקים "מושבת בת" למען גידול ירקות, גידול כבשים ועיזים למען חלב ובשר מוצרי חקלאות נוספים…
הטמפלרים היו אנשי התנ"ך , ידעו פסוקים רבים העל פה וחשבו שהגיעו לשרון וקראו לשטח שקנו מצפון ליפו "זרונה" והכי קרוב לזרונה זה "שרונה".

הטמפלרים קונים 600 דונם מהכנסייה היוונית אורתודוקסית- הגבולות פחות או יותר של שרונה הם ואדי מוסררה במזרח(איילון), רחוב הארבעה בדרום, רחוב שאול המלך מצפון לקריאה בצפון ומערבה עד אבן גבירול, בהמשך האדמות הגיעו עד הירקון..

חשוב לציין, רוב השטח היה חולי, דיונות, כורכר, מספר קטן של כפרים ערביים כמו סומייל בצומת ארלוזורוב ואבן גבירול.
תל אביב תקום רק 38 שנים יותר מאוחר והרי לכם
"התנחלות".

את שרונה תכנן תיאודור זנדל שתכנן רבים מבתי הטמפלרים גם ביפו וגם בירושלים.
המושבה תוכננה בצורת צלב- רחוב כריסטוף הופמן(היום דוד אלעזר) עולה מדרום לצפון ונפגש עם "דרך הים". טמפלרית וכיום רחוב קפלן…במרכז הצלב-שתי וערב והמקום מרכזי וחשוב מול "בית העם" ושער ויקטור בקריה.
במילים אחרות, קווים ישרים, מושבה מתוכננת, בתים פרטיים ומאחור שטחי העיבוד, יש אנשי מקצוע כמו נגר, מסגר, בנאי וכו

במרכז …יהיה תמיד "בית העם" שהוא גם בית הספר המקומי, כינוס אנשי המושבה ועוד…
הבניה היא טמפלרית ייחודית, פעם ראשונה שיש "תכנון ערים" מהבסיס, חריצות ויעילות גרמו לפריחתה של שרונה מאוגוסט 1871 ואילך, הייתה מלריה ולא ידעו-שתלו אקליפטוסים לחבוש הביצות שחלקם נראה עד ימינו, הפיקו שמן בשיטה הישנה ולא התאים להם עד פיתחו בית הבד המכאני הראשון וכל בעיה נתנו את פתרונם לכל בעיה…
הבניה והסיגנון הטמפלרי עם הרעפים המתאימים לניקוז השלג מטה קיים עד ימינו(למרות שאין הדבר מתאים למזג האוויר הישראלי), לכל בית מזווה בבייסמנט בחלק התחתון, 'ארובות" ואח דולק לימי החורף .

בסיגנון הטמפלרי נראה בניה מאבן מקומית בסיגנון אירופאיים עם רשתות מזרחיות ולפעמים גם "גמלון" יווני מפואר במרכז הבית.

***********************************************************************

משירות האוויר לחיל האוויר בשרונה תל אביב"– אנו עדיין בשרונה לאחר מאמר על הטמפלרים והשני על הנאצים בשרונה וכעת מאמר קצר על תחילתו של חיל האוויר הישראלי בשרונה תל אביב….ערב עזיבת הבריטים את ישראל הממשלה הבריטית מפרסמת מכרז למכירת מטוסים ישנים, "הגרוטאות" הבריטיות בשם "פרימוסים"(אוסטרים) בלשון העם, הבריטים שברו את מכשירי הקשר והטיסה כך שלא היו שמישים, מעבר לכך היו בעיות טכניות אחרות אך…מה לעשות…זה מה יש ..צריכים להשיג כל מה שניתן והסוכנות "זוכה במכרז" בינואר 1948 ומקבלת 21 מטוסי אוסטר(פרימוסים) שהיו בעיקרם מטוסי תצפית וסיור.

מתחם שרונה מועבר מנהלתית לעיריית תל אביב בדצמבר 1947 ימים ספורים אולי שבועיים אחרי הצהרת כ"ט בנובמבר לחלוקה לשתי מדינות .בליל ה-21 בינואר הועברו המטוסים המפורקים מעקיר(עקרון) והיום תל נוף, הנסיעה מעאקיר לשרונה היה מבצע בפני עצמו תוך עקיפת כפרים ישובים רבים ובעיה נוספת שהתעוררה בדקה התשעים- "פיקוד חיל האוויר הבריטי" מבקש לבטל את העיסקה ולמרות הכל היה לנו "שיתוף פעולה" בשדה התעופה של עאקיר(עקרון) והמטוסים מגיעים לשרונה…שרונה נבחרה בשל כמה סיבות: ראשית ביצוע פירוק המטוסים , הרכבתם מחדש והשמשתם קרה במרתפי היקב הגדול של שרונה במקום שבו איכסנו את מיץ התירוש בחביות אלון עד שהפך לקברנה סוביניון או קאריניאן.המקום רחב ידיים ומתאים, "שדה דב" הקרוב נבחר למקום הפעילות ולא פחות חשוב בשל המוסכים הרבים שהיו בסביבות רחוב המסגר וסביבותיו..הטכנאים ברובם הגיעו מחו"ל ומעט ישראלים מבית ספר "מכס פיין"- בית הספר המקצועי הראשון בישראל משנת 1928.מטוס האוסטר בעל מנוע בוכנה( מנוע בעירה פנימית השורף דלק הופך זאת לאנרגית לחץ), מטוסי תצפית וסיור.מתוך 21 מטוסים השמישו לפחות 15 מטוסים(יש שכותבים עד 18 מטוסים) כי מפה לקחו חלק והעבירו למטוס אחר כל שחלק מהמטוסים היו פשוט "מטוס חלפים" ומשרונה מעבירים אותם לשדה דב.למטוסים ראשונים אלו של חיל האוויר היה תפקיד חשוב פסיכולוגי, העברת אספקה לנגב או לגליל המצור(לא תמיד הסחורה הגיעה בשלום מטה וזכורני שביחיעם הצמיחו מים ישר לחיילי האויב של קאוקג'י).ימים לפני כן היינו "שירות האוויר" של ההגנה וכעת יש את "חיל האוויר" ובסוף מאי כבר יש מספר "מסרשמיטים" מטוסי תקיפה משופרים מהאוסטרים ..בין הטייסים הראשונים עם המסרשמיטים היה עייזר וייצמן שבתוקף את הטור המצרי באיזור גשר עד הלום אשדוד ..סוף מאי כבר קמה טייסת 101 הטייסת הראשונה של חיל האוויר.קוריוז קטן ומתקתק…ידעתם שבעת שיפוץ והשמשת מטוסי האוסטר בשרונה הגיע כל יום אוטובוס של נשים תימניות מבוגרות (מעקרון) שעסקו "בתפירה" של בדים שהיו חלק ממוטת הכנפיים של מטוס האוסטר המשופץ..היכן הומצא "הסיפולוקס" המיתולוגי שרק חלק מהמשתתפים פה זוכרים(פשוט צעירים מדי)…קשור גם לאוסטרים ונשאיר זאת להמשך…אז אם תעלו מרחוב הארבעה בצומת מנחם בגין מול בית קלקא תוכלו לראות את "היקב הגדול"(היום מוזיאון הוויסקי) מול "היקב הקטן"( היום מסעדת "קלרו" של שף רן שמואלי) נחוש את אם כל ההצלחות של חיל האוויר.ממול "שרונה מרקט" – חוויה קולינרית ייחודית בפני עצמה.

*******************************************

לרגל "הוולנטיין דיי"… יש שיגידו מנהג גויים, אך אם יש סיבה למסיבה אז כל יום הוא יום אהבה ותחילתו בראשית הנצרות בו הרומאים כלאו 3 קדושים ואחד מהם כותב מבית הכלא לאהובתו בסוף מכתבו- שלך, ולנטינו….(ולנטיין)

נעזוב את המשולש הנוצרי הקדוש להם וניגע במשולש התל אביבי….
או "אשת חיק או אשת חוק"……

"אהבה איננה פשע" אמר פעם נתן אלתרמן.

יעקב אורלנד מספר על נתן אלתרמן: "ערב אחד, ב'כסית', שאל אותי אם אני יודע מה בין אשת-חֹוק לאשת-חֵיק. לא ידעתי… אמר נתן: 'הנה מה שביניהן – רק אות אחת קטנה שבקושי רואים אותה, אבל היא-היא ה'אות-אות-אות' של כל העניין, ורק חיריק אחד גלמוד, שדבק בחולם אחד גלמוד, ונהפכו שניהם לצירה. אבל איזה צירה!"
"צחקנו", כותב אורלנד, "אף כי כבדיחה – כבר שמעתי מפיו מעולות ממנה". אלא שאז אלתרמן "קם ושלף ביד רכה ורוטטה פרח דק מכוס מלאה פרגים על שולחנו של חצקל הישֵׁן, והגישו – הגבר האפור והנכלם הזה – קורן כולו ובמין קידה קלה, כסיראנו לרוקסאן אחת, שנהגה להסב שנים רבות אל שולחננו – ומילותיה הקמלות של בדיחתו נתלבלבו פתאום בפיו כאביב שאיחר לבוא ונשמו חיים וארגמן כמו פִעם אלוהים את נשמתן".
רוקסאן היתה צילה בנדר המאהבת של נתן אלתרמן משנת 1939 ועד מותו בשנת 1970, רומן שהיה "שקוף" לכל הסביבה ואך רחל מרכוס "האישה החוקית" ידעה עליה והשלינה(או לא) עם נוכחותה של צילה בינדר.
אלתרמן ומרכוס נפגשו בקפה "שלג הלבנון" שהיה ברחוב אידלסון 1 בשכונת נחלת יצחק(לא מה שאנו מכירים היום) מערבית לרחוב בן יהודה ולא רחוק מקולנוע מוגרבי לכיוון אלנבי ולים התיכון…
רחל מרכוס או ליידי רחל מרכוס למדה משחק אצל מקס ריינהרדט בווינה ועם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה להוריה בתל אביב.
חברתה, שולמית בת-דורי הציעה לה לשבת לקפה "ולהתחכך" באמנים רבים היושבים בו ואולי למצוא עבודה, הרי חדשה פה בתל אביב.
ביושבן בקפה ראו את נתן אלתרמן ושולמית חברתה אומרת לה- "זהו האריך קסטנר שלנו"(סופר ומשורר גרמני שכתב בין היתר את "אמיל והבלשים").
רחל מרכוס פונה למטאור העולה מעלה(למרות שהיה בתחילת דרכו היה כבר הבטחה גדולה) ומבקשת מימנו לכתוב לה שירים לערב דקלום וכך "מתחילה" מרכוס מערכת ארוכת שנים.
אלתרמן ומרכוס נישאו בשנת 1935, תקופה זו המכונה "העליה החמישית" הביאה אתה המון אמנים בתחום שונים ולא מעט "קולטורה" והיה צורך בתרגומים רבים למחזות, עולם התיאטרון מקבל עוד זריקה מעלה ומנעד השפות והשחקנים היה ברובו מהיהודי גרמניה רוסיה ואת מלאכת התרגום אמון עליו נתן אלתרמן ואחרים…רחלה מרכוס מקריאה משירין של נתן אלתרמן בכל במה אפשרית ברחבי הארץ ובתחילה היו צמודים ערבים רבים ובשנת 1941 נולדה בתם- תרצה אתר.
נשמע פסטורלי, אך לא הכי הכי….צילה בינדר, ציירת מוכשרת לעתיד התפעמה מכתיבתו של אלתרמן וקראה מספר פעמים את "כוכבים בחוץ" -קובץ שירים שיצא בשנת 1938 ובינדר מעוניינת לפגוש את המטאור.
צילה בינדר "שמה פעמיה" ל "קפה אררט" כדי להכיר את נתן אלתרמן, יעקב אורלנד יושב ליד אלתרמן "והאישה החוקית" רחל מרכוס ישבה בשולחן סמוך, ומשנכנסה צילה בינדר ומבטי אלתרמן-בינדר נפגשו לזמן מה, הבינה מרכוס ועוזבת את "קפה אררט"…
צילה בינדר מקריאה לאלתרמן את שיריו ובהמשך המשיכו גם "לחזרות" שירה בחוף הים…
אך הלילה הגורלי בחייהם היה באמצע מלחמת העולם השניה, האפלה ברחוב ואפלה אמיתית, בינדר וחברה נכנסות לקפה "היהודי העצוב" בו היה נתן אלתרמן וצילה מבקשת מימנו ללוותה הבייתה.
מרגע זה בו ליווה אותה, נפגשו רבות בבתי קפה, בביתו כשמרכוס לא הייתה ובבית צילה בינדר…
צילה ידעה שאלתרמן לא יפרד מרחל מרכוס וכך אמרה לאהוב ליבה: "מקומי על-ידך חיי הם חייך האויר שאתה נושא הוא האויר שלי", כתבה לאלתרמן, "דע זאת לתמיד"
משפחתה של בינדר לא אהבה את "הסידור" הזה אך מאוד התאים לצילה והייתה מעין הידועה בציבור וכמו שעבד אלתרמן מקצועית עם רחל מרכוס , שיתף פעולה אלתרמן עם צילה בינדר ואיירה את ספריו"חגיגת קיץ" ו-"ספר התבה המזמרת".
בשנת 1970 חש ברגע אלתרמן עקב חסימה במעיים , ובזמן הניתוח רחל מרכוס מזמינה את מנחם דורמן ידידם ואומרת לו:
"לפני שנתן יצא מן הבית לבית-החולים הטיל עלי למסור משהו לצילה… אני רוצה להיפגש עם צילה. לא היום, אולי מחרתיים. אבל אני רוצה שתאמר לה זאת. תאמר לה שאני זקוקה לה. לא שאני רוצה לעזור לה, אני זקוקה לה. אני יודעת, מעולם לא שנאתי את צילה ולא דיברתי עליה רעות. תמיד אמרתי לעצמי: אהבה איננה פשע… סבלתי הרבה, אבל היו רגעים מעטים שלמענם הכול היה כדאי… צילה לא ניסתה אף פעם לקחת אותו ממני. גם הוא לא היה עוזב אותי. הוא היה זקוק לכתפיים הרחבות שלי, לרצון-החיים שלי, לטבעיות שלי".
נתן אלתרמן לוקח חתיכת ניר וכותב את צוואתו במיטת בית החולים.
"1. בלי הספדים. 2. לקבור אותי בין סתם יהודים. 3. מן 'הירושה' שתישאר וההכנסות (אם תהינה) מן הספרים יש להפריש חלק רביעי לקיום לצלה בינדר היא ויתרה למעני הן הרבה יותר מזה, אך מה לעשות?".
על תל אביב כתב- "ישנן יפות ממנה, אך אין יפה כמוה.."

***********************************************

"שני מלונאים ומאות פשפשים..".

ממלון ספקטור לבית חולים "הדסה"…

שתי אכסניות היו ביפו, לא רחוק ממתחם התחנה של יפו ו "מאה מטרים של איבה מפרידה ביניהם", כל העלים נלחם עד זוב דם לקבל מתאכסנים חדשים.

אלחנן ספקטור עולה לארץ עם תחילת העליה השניה ב-1904 ומקים את "אכסניית ספקטור" וחיים ברוך שעלה גם הוא באותה תקופה מקים את "אכסניית "חיים ביירוך"(בהגייה אידישאית)..

אלחנן וחיים היו מחכים בנמל יפו לבוא האוניה והיורדים לרציף הוצפו בפניות להגעה לאכסניה שלהם…אלחנן ספקטור ייצג והיה חלק ממפלגת "פועלי ציון" ואילו חיים ברוך היה ממפלגת "הפועל הצעיר".
כשעולה חדש הגיע לאכסניה של אחד מהשניים, נגזרה עליו זהות המפלגה אליה השתייך לפי האכסניה אליה הגיע וצד אחד הוקיע וזלזל אפילו בצד השני…

קמה תל אביב ומתפתחת וגם "המלונאים" מזדרזים להקים מלונות חדשים, שניהם בנחלת בנימין חיים ברוך מקים את "מלון חיים ברוך" ברחוב נחלת בנימין פינת אחד העם ואילו ספקטור מקים את מלונו בנחלת בנימין 18, שלוש מאות מטרים צפונה.

(כשמקימים את מלון "פלטין" הגדול והיפה מול "מלון חיים ברוך" מעיר חיים ואומר- "מהיכן יקחו כל כך הרבה פשפשים לכל כך הרבה חדרים…")

ההיגיינה אצל שני המלונאים לא הייתה משהו..ולכן נראה לו טבעי שהפשפשים(פרעושים כנראה התכוון) יהיו בכל מקום…במיוחד שמחון פלטין היה ענק ליד מלון חיים ברוך…מלון ספקטור היה מוכן לפעילותו ובראשון למאי 1921 החלו פרעות ביפו, היהודים בפעם הראשונה שרים שירי הלל לפועל העברי וממול הלוויה לילד ערבי ואלו(הערבים)חושבים שהיהודים צוחקים ומבזים את המת.


"הקצר בתקשורת" גורם למהומה ובהמשך לפרעות ביפו ובמקומות המעורבים בארץ ישראל.

"מלון ספקטור" בנחלת בנימין 18 יהיה "לבית חולים הדסה" שטיפל ב-150 פצועים ו- 43 ניתוחים.

חשוב לציין שמשלחת של רופאים יהודים אמריקאיים הגיעה ליפו ערב מלחמת העולם הראשונה לתל אביב לביקור עקב מגפות רבות, הוועדה בדקה את המצב הרפואי היהודי בישראל .

המצב היה קשה, שירותי בריאות קיבלו מרופא בביתו ולא כל אחד יכול היה לעמוד במחיר, ומה גם שפעילות זו הייתה בסיסית ולא ממש אקלקטיות רפואית כמו שבית חולים מציע..

יושבת ראש משלחת הרופאים ואישי/נשות הציבור הייתה הנרייטה סאלד ובהחלטה מקומית מיידית מחליטים על "הקמת בית חולים הדסה".

בית החולים הדסה היה פעיל בין השנים 1921 עד 1929(בנחלת בנימין 18) ושוב בגלל מאורעות תרפ"ט והפצועים הרבים, צר המקום ועוברים לבלפור 8 עד שנת 1992(היום איכילוב הוא בית החולים שנותן כל השירותים) ,אם אנחנו ערב פורים…"הדסה" זה שמה השני של אסתר המלכה ויסוד האירגון היה על ידי נשים בערב פורים 1912 באמריקה.

לפני נחלת בנימין 18 היה בית החולים ברחוב גרוזנברג הסמוך ובהחלטת "נשות הדסה" הייתה להקים את בית החולים עבר בשנת 1914 אך המלחמה פורצת, חומרי הבניה שכבר החלו להגיע "נעלמו" על ידי חסן בק לבניית המסגד הצפוני של יפו.

ניתן להשיג באחת החנויות של מחלת בנימין 18 "שמלות נצנצים", חנויות בדים או "סיפורי בדים" שונים.
מצב המבנה הפנימי מפחיד ובכניסתנו מזכיר סרט של היצ'קוק(הייתי בפעם האחרונה לפני שלושה ימים) , חצי חשוך "ודמויות מרתקות" יוצאות מהבנין.
הבנין דורש שימור ובהמשך אם יבוצע ימשיך את הפאזל הנפלא של בתי החלומות בנחלת בנימין.
בינתיים, שני בנינים ממול נחלת בנימין 18 עוברים שימור ולאחרונה סיימו את שימורו של בית האדריכל משה צ'רנר…

בנחלת בנימין 18 הייתה חנות הנקניקים של שלמה אס- "נקניקי אס" מחלוצי תעשיית הבשר המכובד…לסיום ממליץ כשהכל יפתח לשתות "דרינק" בקומה העליונה אצל "הנסיך" המשקיף על הארמונות ממול ואנשי נחלת בנימין…

השאר תגובה

קצת עליי

אפי נחמיאס מורה דרך  ומדריך טיולים משנת 1988החל ממחלקת הנוער של הקק"ל של אותם ימים עם הרבה ציונות עצים מאגרים והדרכות, החברה להגנת הטבע, לימודי ארץ ישראל  ביולוגית כמגמה תיכונית, עשרות ומאות  השתלמויות וקורס מורה דרך של משרד התיירות בוינגייט.

טיולים אחרונים

עקבו אחרינו

סרטון

דילוג לתוכן