"יפו היהודית באמצע המאה המאה 19.."
יפו היהודית מתעוררת ומתפתחת באמצע המאה ה-19.
דרמה קרתה ביפו העתיקה באמצע המאה ה-19 בזמן שעלו ליפו העתיקה תלמידי הרב יהודה ביבאס ורבי יהודה אלקלעי ממבשרי הציונות הדתיים, רבנים בעלי עמדה שעלו מצפון אפריקה ובעיקר מהמאגרב מרוקו ואלג'יריה, מתורכיה ועיראק..ביפו בתקופת נפוליאון בונאפרטה הצרפתי היה היהודי היחיד ומיוחד ביפו…עזריאל או סניור עזריאל שהיה גם המתורגמן של נפוליאון שכתב ביומנו שלאחר כיבוש ארץ ישראל לתת אותה לעם "התרבותי" היחידי במזרח התיכון וזהו – העם היהודי היושב בציון.
לצערינו לא יכול היה נפוליאון בונאפרטה לכבוש את עכו והובס על ידי אל ג'זאר.
העליה ליפו וישראל היתה זו עליה " ציונית",חיי עמל ויזע, מסחר ואמנות הצורפות וכל מה שניתן להתפרנס ומתוך מחשבה "שאין לסמוך על הנס" וצריכים לעשות מעשה. מכיבוש נפוליאון בונאפרטה בשנת 1799 ועד שנת 1820 נוספו ארבע משפחות יהודיות בלבד ליפו וביניהן -"משפחת הרב אהרון מטלון".
ביקור מאוד חשוב בשנה זו(1820) היה ביפו של רבי יהושע אג'ימן שר האוצר של הסולטן התורכי, השר אג'ימן דואג לקבוצה היהודית הקטנה בפני הקאימיקאם המקומי של יפו ומייסד את "דאר אל יהוד"- בית היהודים וכל יהודי שהגיע ליפו יוכל להשתמש בבית היהודים עד שיעמוד על רגליו ויעבור למקום שיוכל לחיות את חייו.
רבי אהרון מטלון ממשפחת מגורשי ספרד שנעה ונדה ליוון ותורכיה, חלק קטן ממשפחת מטלון עברה לעיראק ולאחר זמן העריצו קשיים הממשל העיראקי על היהודים ועברו לחאלב, וכשהיו פרעות וקשיים בחאלב החליט רבי אהרון מטלון "לא לעבור מגולה לגולה" והחליט לעלות ארצה ליפו, סניור עזריאל(זוכרים את המתורגמן של נפוליאון) שהיה כבר מבוגר, מקבל את פני האיש המכובד, דואג לכל הפעילות הטכנית הערבית היפואית, עוזר לו בשכירת בית גדול , פתח עסק למסחר
רבי אהרון מטלון היה היהודי הראשון שקיבל אי פעם "פירמאן" (אישור ) לייבא ולייצא מעיראק.מטלון בחושיו החדים מבין שיש פוטנציאל ענק ברכישת אדמות מסביב ליפו שרובן היו דיונות.מטלון מקבל את רבי יהודה הלוי מרגוזה (שנולד בסרייבו והמשיך לעיר רגוזה)בשנת 1825 , במקום לעלות לירושלים משכנעו מטלון להישאר ביפו ונעשה לרב של יפו
הרב יהודה הלוי מרגוזה דואג לכל הפעילות הדתית של שוחט ובודק(שו"ב), סידורי קבורה, לימוד ועוד-חשוב היה מאוד כי עד זמנו יפו לא נחשבה לקהילה ואף קברו את יהודי יפו המעטים בהר הזיתים בירושלים ומאז התבססותו של הרב ביפו "מקדם" את יפו "לקהילת יפו". לפני שהתמנה לרב של יפו היה שד"ר(שליח דרבנן) ודאג מעבר לתרומות לספר את סיפורה של יפו ובעקבות הכריזמה הטובה שלו עלו יהודים ליפו ומחזקים אותה.
בשנת 1831 יש שני אירועים חשובים- מוחמד עלי ובנו החורג איברהים פאשה שולטים לזמן קצר במרחב של ישראל וסביבתה ויפו מקבלת משקל חשוב, שיפוץ נמל יפו, אישורים מנהלתיים מהירים ללא בקשיש, הבטיח אפילו את הקמת בית אל מקדס ליהודים(בית המקדש) ויש עליות רבות ליפו ובין היתר עלה הרב מנחם אלבו ותלמידי ליפו(מתלמידיו המובהקים של הרב יהודה ביבאס מבשר הציונות הראשית לדעתי).בין 1840 לערך עד 1865 עלו רבים מרבני מרוקו יחד עם רבים מתלמידהם , בין עשרות למאות תלוי בגודלו ומעמדו, אחד מהרבנים היה -הרדב"ש-רבי דוד בן שמעון שעלה לירושלים לעיר העתיקה, כתב את "צוף דבש" המפורסם ויצר מן החומות להקים את "מחנה ישראל" השכונה השניה מחוץ לחומות, בדיוק מאחורי וולדורף אסטוריה.
1840(אם תראו 1839 אז יש כנראה בזאת אמת) מגיע הרב אברהם שלוש מאורן ומעשירי אורן שבאלג'יריה ובמקור מפס במרוקו, הרב ביבאס משפיע על הרב שלוש בעליה, בתפיסת העולם של פרנסה עצמית ויגיעה אמיתית ולא להתפרנס "מהחלוקה" כמו האשכנזים.הרב שלוש שוכר ספינת מפרשים קטנה עם 150 תלמידיו ומגיעה בדרך לא דרך מול חופי חיפה עד עכו, סערה פקדה אותם וכשנרגע הים במקצת הקפטן מודיע שהם מול חופי חיפה.הרב שלוש יורד עם משפחתו לסירות הקטנות כדי להגיע לחוף אך הים היה עדיין סוער ושני בניו צוללים למצולות ים-יוסף ואליהו. כשהגיעו לחוף חיפה היו עימו-שמחה אישתו בנו אהרון ושתי בנותיו ריקה ומנה.ברב אברהם שלוש ותלמידיו ניסו את מזלם בחיפה אך הייתה מחלת הכולירע(אולי קורונה-סתםם) וחיפה הייתה עיירה קטנה ולא הסתדר להם, המשיך הרב אברהם שלוש וחסידיו לשכם שהייתה עיר מרכזית במסחר והכלכלה ולא הסתדר וכן בירושלים שאמר עליה עיר של מקבצי נדבותיש לציין ולהדגיש שובשהרב שלוש היה איש של יוזמה עסקית, פיתוח, עבודה ולא קבלת תרומות ואז החליט להגיע ליפו….קבלת פנים מפוארת הייתה ביפו על ידי סניור עזריאל שהיה קשיש ישיש והרב אהרון מטלון, שניהם עזרו בשכירת חנויות ודירות לתלמידים ולרב שלוש.רבים רצו לעשות עסקים עם הרב שלוש בסחר מטבעות כסף וזהב מאחר ווגם כשטעות הייתה בידו ישוב ויפצה ובכלל אמרו שסחר עם הרב שלוש "מביאה ברכה"…עקב הצלחת הרב שלוש ביפו הדבר דירבן רבנים נוספים לעלות ליפו עם תלמידהם(או לירושלים או עכו/חיפה)בשנת 1842 היה הרב אברהם שלוש כבר "ראש קהילת יהודי יפו".(לטעמי צריכים לתת שם לעליה ענקית שהגיעה מהמאגראב במהלך שני עשורים עד שלושה ואז נבין "שלעליה הראשונה" הייתה עליה גדולה וחשובה.בשנה זו הגיע הרב יעקב שמחון, אחיו , דודיו שכולם היו אנשי ממון ומסחר ולא פחות חשוב, תלמידי חכמים- כמו כם הגיעה קבוצת הרב שלמה בוחבוט ראש ישיבה מפורסמת במרוקו, איתו עלו חסידי הרב יהודה ביבאס שהיו גם סוחרים עשירים.היהודים מביאים את הברכה ליפו וכך מעידים הערבים המקומיים וכפי אומרים המרוקאיים המוסלמיים- "היהודים הלכו ולקחו את הברכה איתם".ערבים רבים סחרו עם הרב שלוש ועסקים אלו רוממו גם את הסוחרים הערבים ונוצרו קשרים עסקיים וחבריים, רוב העולים דיברו ערבית, הבגדים היו אותם בגדים, המנהגים דומים כך שהיה קל להתחבר, הקהילה האשכנזית שהגיעה מאירופה כבר היה יותר קשה, יהודים אשכנזים ותיקים בארץ בדרך כלל דיברו ערבית שוטפת בגלל שכנם והעסקים שחייבים היו לנהל בשפה הערבית,חלק גדול מהכספים הלכו להקמת ישיבות, בתי כנסת.
בשנת 1852 מקבלת יפו "חיזוק רציני" בדמותו של הרב אהרון מויאל-ראש משפחת מויאל בישראל(אברהם מויאל בנו היה ממונה מטעם הברון אדמונד רוטשילד על פעילותו, הבנקאי המממן שלו, ניהול חברת כל ישראל חברים וניהול "אגודת חובבי ציון" וזו רק ההתחלה).אהרון מויאל רוכש אדמות כמו הרב שלוש מסביב ליפו, רוכש פרדס באיזור עג'מי, רוכש חנויות ונדל"ן – מויאל מייסד גם כמו הרב שלוש תלמודי תורה, בתי כנסת וישיבות.הרב אהרון מויאל היה ראש קהילת יהודי יפו אחרי הרב אברהם שלוש ומקדם אותה הלאה.
ניתן לציין עוד רבנים אחרים ותלמידהם שלא מקבלים את הכבוד המגיע להם, העיר גדלה ומתפתחת היהודים מסתופפים ומצטופפים בחירבאות ובתים דלים ומשלמים פי עשרה, ש"י עגנון ורבים מתארים את הסניטריה הדלה, ביבי שופכין באמצע הרחוב וזה מה שגורם ליהודים לחשוב על רעיון להקמת שכונה יהודית נקיה ומסודרת.יש לציין שאחד הגורמים האחרונים "לפיצוץ אוכלוסין" ביפו הייתה תחילתה של העליה הראשונה, מובן שרבים הגיעו למושבות אך חלק מהם נשארו בעיר יפו.
הרב יהודה הלוי מרגוזה דואג לכל הפעילות הדתית של שוחט ובודק(שו"ב), סידורי קבורה, לימוד ועוד-חשוב היה מאוד כי עד זמנו יפו לא נחשבה לקהילה ואף קברו את יהודי יפו המעטים בהר הזיתים בירושלים ומאז התבססותו של הרב ביפו "מקדם" את יפו "לקהילת יפו". לפני שהתמנה לרב של יפו היה שד"ר(שליח דרבנן) ודאג מעבר לתרומות לספר את סיפורה של יפו ובעקבות הכריזמה הטובה שלו עלו יהודים ליפו ומחזקים אותה.
בשנת 1831 יש שני אירועים חשובים- מוחמד עלי ובנו החורג איברהים פאשה שולטים לזמן קצר במרחב של ישראל וסביבתה ויפו מקבלת משקל חשוב, שיפוץ נמל יפו, אישורים מנהלתיים מהירים ללא בקשיש, הבטיח אפילו את הקמת בית אל מקדס ליהודים(בית המקדש) ויש עליות רבות ליפו ובין היתר עלה הרב מנחם אלבו ותלמידי ליפו(מתלמידיו המובהקים של הרב יהודה ביבאס מבשר הציונות הראשית לדעתי).בין 1840 לערך עד 1865 עלו רבים מרבני מרוקו יחד עם רבים מתלמידהם , בין עשרות למאות תלוי בגודלו ומעמדו, אחד מהרבנים היה -הרדב"ש-רבי דוד בן שמעון שעלה לירושלים לעיר העתיקה, כתב את "צוף דבש" המפורסם ויצר מן החומות להקים את "מחנה ישראל" השכונה השניה מחוץ לחומות, בדיוק מאחורי וולדורף אסטוריה.
1840(אם תראו 1839 אז יש כנראה בזאת אמת) מגיע הרב אברהם שלוש מאורן ומעשירי אורן שבאלג'יריה ובמקור מפס במרוקו, הרב ביבאס משפיע על הרב שלוש בעליה, בתפיסת העולם של פרנסה עצמית ויגיעה אמיתית ולא להתפרנס "מהחלוקה" כמו האשכנזים.הרב שלוש שוכר ספינת מפרשים קטנה עם 150 תלמידיו ומגיעה בדרך לא דרך מול חופי חיפה עד עכו, סערה פקדה אותם וכשנרגע הים במקצת הקפטן מודיע שהם מול חופי חיפה.הרב שלוש יורד עם משפחתו לסירות הקטנות כדי להגיע לחוף אך הים היה עדיין סוער ושני בניו צוללים למצולות ים-יוסף ואליהו. כשהגיעו לחוף חיפה היו עימו-שמחה אישתו בנו אהרון ושתי בנותיו ריקה ומנה.ברב אברהם שלוש ותלמידיו ניסו את מזלם בחיפה אך הייתה מחלת הכולירע(אולי קורונה-סתםם) וחיפה הייתה עיירה קטנה ולא הסתדר להם, המשיך הרב אברהם שלוש וחסידיו לשכם שהייתה עיר מרכזית במסחר והכלכלה ולא הסתדר וכן בירושלים שאמר עליה עיר של מקבצי נדבותיש לציין ולהדגיש שובשהרב שלוש היה איש של יוזמה עסקית, פיתוח, עבודה ולא קבלת תרומות ואז החליט להגיע ליפו….קבלת פנים מפוארת הייתה ביפו על ידי סניור עזריאל שהיה קשיש ישיש והרב אהרון מטלון, שניהם עזרו בשכירת חנויות ודירות לתלמידים ולרב שלוש.רבים רצו לעשות עסקים עם הרב שלוש בסחר מטבעות כסף וזהב מאחר ווגם כשטעות הייתה בידו ישוב ויפצה ובכלל אמרו שסחר עם הרב שלוש "מביאה ברכה"…עקב הצלחת הרב שלוש ביפו הדבר דירבן רבנים נוספים לעלות ליפו עם תלמידהם(או לירושלים או עכו/חיפה)בשנת 1842 היה הרב אברהם שלוש כבר "ראש קהילת יהודי יפו".(לטעמי צריכים לתת שם לעליה ענקית שהגיעה מהמאגראב במהלך שני עשורים עד שלושה ואז נבין "שלעליה הראשונה" הייתה עליה גדולה וחשובה.בשנה זו הגיע הרב יעקב שמחון, אחיו , דודיו שכולם היו אנשי ממון ומסחר ולא פחות חשוב, תלמידי חכמים- כמו כם הגיעה קבוצת הרב שלמה בוחבוט ראש ישיבה מפורסמת במרוקו, איתו עלו חסידי הרב יהודה ביבאס שהיו גם סוחרים עשירים.היהודים מביאים את הברכה ליפו וכך מעידים הערבים המקומיים וכפי אומרים המרוקאיים המוסלמיים- "היהודים הלכו ולקחו את הברכה איתם".ערבים רבים סחרו עם הרב שלוש ועסקים אלו רוממו גם את הסוחרים הערבים ונוצרו קשרים עסקיים וחבריים, רוב העולים דיברו ערבית, הבגדים היו אותם בגדים, המנהגים דומים כך שהיה קל להתחבר, הקהילה האשכנזית שהגיעה מאירופה כבר היה יותר קשה, יהודים אשכנזים ותיקים בארץ בדרך כלל דיברו ערבית שוטפת בגלל שכנם והעסקים שחייבים היו לנהל בשפה הערבית,חלק גדול מהכספים הלכו להקמת ישיבות, בתי כנסת.
בשנת 1852 מקבלת יפו "חיזוק רציני" בדמותו של הרב אהרון מויאל-ראש משפחת מויאל בישראל(אברהם מויאל בנו היה ממונה מטעם הברון אדמונד רוטשילד על פעילותו, הבנקאי המממן שלו, ניהול חברת כל ישראל חברים וניהול "אגודת חובבי ציון" וזו רק ההתחלה).אהרון מויאל רוכש אדמות כמו הרב שלוש מסביב ליפו, רוכש פרדס באיזור עג'מי, רוכש חנויות ונדל"ן – מויאל מייסד גם כמו הרב שלוש תלמודי תורה, בתי כנסת וישיבות.הרב אהרון מויאל היה ראש קהילת יהודי יפו אחרי הרב אברהם שלוש ומקדם אותה הלאה.
ניתן לציין עוד רבנים אחרים ותלמידהם שלא מקבלים את הכבוד המגיע להם, העיר גדלה ומתפתחת היהודים מסתופפים ומצטופפים בחירבאות ובתים דלים ומשלמים פי עשרה, ש"י עגנון ורבים מתארים את הסניטריה הדלה, ביבי שופכין באמצע הרחוב וזה מה שגורם ליהודים לחשוב על רעיון להקמת שכונה יהודית נקיה ומסודרת.יש לציין שאחד הגורמים האחרונים "לפיצוץ אוכלוסין" ביפו הייתה תחילתה של העליה הראשונה, מובן שרבים הגיעו למושבות אך חלק מהם נשארו בעיר יפו.
יהודי יפ חיים בצפיפות רבה, הערבים מעלים את שכר הדירה, תנאי תברואה וסניטריה ירודים, הצורך בשכונה יהודית עצמאית ,מביאים את יהודי יפו "לצאת מהחומות" ולהקמת שכונת נווה צדק…יפו יצאה מהחומות באופן הדרגתי, יהודים מוסלמים ונוצרים-רחוב יפו היה הגבול המזרחי והיה בו חפיר בתקופות קדומות- הקישלה והחומה הו בחלק הצפוני מזרחי וצפוני ומעבר לה היה בית עלמין מוסלמי(מעבר לכביש וצפונה והיום יש שם את שווארמה כחיל, חנות כלי זמר, המסעדה המפורסמת של מרגרט תייר ועוד), לכן יפו יוצאת מחומותיה ומתפרסת בעולם המוסלמי לסכנאות(עג'ימי, מנשייה, אבו כביר, סלמה, הבאסה(הביצה) באיזור איצטדיון בלומפילד ועוד.היהודים באמצע ובעיקר סוף המאה ה-19 מקימים בתים במרחב הגדול בין שדרות יפת לשדרות ג'מאל פאשה (רחוב ירושלים) והרחוב המפורסם היה "רחוב בוסטרוס" והיום רחוב רזיאל.ברחוב בוסטרוס היו מלון קמיניץ היהודי(אח של קמיניץ הירושלמי ביפו 70), בית משפט עברי, משרדי המוסדות הציוניים שבדרך כמו משרדו של ארתור רופין והכשרת הישוב שעמד בראשה, "סוכנות זינגר" למתפרות ביתיות, "חברת גאולה" לרכישת אדמות בהנהלת דיזינגוף, "שער ציון" הספריה הייתה מצידו השני של הכביש ברחוב אית הסמוך ועוד
יפו "מתפטרת" מההגמוניה הספרדית ששלטה בה שנים רבות ועם העליה הראשונה והשניה הייתה עליה גדולה וברוכה של יהודי אירופה ובעיקר ממזרח אירופה.אז יפו יוצאת מהחומות ובשנת 1887 מהלך נוסף וחשוב להקמת שכונת נווה צדק שאספר במאמר הבא על אברהם מויאל הגביר ואצן את הכבוד המגיע לאיש האשכולות, לחיים אמזלג סגן הקונסול הבריטי ורכישות האדמה וכמובן לאהרון שלוש …שלושתם רכשו אדמות והיו אנשי נדל"ן ופעילות עניפה אחרת ונספר עליה בפעם הבאה…..מאמר על "גבירי יפו" ואחר כך על אופייה של נווה, דמויות מרכזיות ועוד.