"מאיר דיזינגוף ועקיבא אריה וייס בתל אביב".

"מי המייסד של תל אביב? מה השמות של תל אביב בתחילתה? מה השפיע על התפתחותה של תל אביב?."

סיפורם של מייסדי ומנהיגים תל אביב. "מאיר דיזינגוף – מהכלא הרוסי לראשות עיריית תל אביב" "מאיר דיזינגוף מהכלא הרוסי לראשות עיריית תל אביב". בשני המאמרים הקצרים האחרונים סקרתי את הקמת תל אביב על ידי "עקיבא אריה וייס" , הקים קבוצת רכישה עוד "במועדון ישורון" ביפו(ההתחלה של ספריית אריאלה של תל אביב כיום), עקיבא הפיק ברושור(פרוספקט) וכל הדגשים היו כתובים בו כמו תשתיות, הלוואה לקניית השטח החדש, חינוך וסניטריה. "בהגרלת הצדפים" שהזכרתי לפני יומיים מופיע עקיבא אריה וייס בהגרלה כמנהיג הטקס, עקיבא היה אחראי ל"קבוצת המריצנים" שתפקידו היה "ליישר את הדיונות" ולהכשיר את שטח כרם ג'יבלי להקמת "אחוזת בית", למד אדריכלות כדי להבין מקרוב איך מקימים עיר ואף מקיים "סיור הכנה" והגיע ליפו בשנת 1904…. אז מה קרה? על מייסד תל אביב שכיהן כיושב ראש הוועד ארבע שנים ושומעים כמעט רק מחליפות מאיר דיזינגוף(ויש לו זכויות רבות בהחלט)

לדעת חוקרי תל אביב ואוהבים האמת היינו צריכים למדוד את הקמת תל אביב מ1906 ממעמד הקמת הקבוצה( קבוצת רכישה) ויש שמוותרים על שלוש השנים הקשות בהקמה ומתחילים "בהגרלת הצדפים" גם שם הייה המנהיג עקיבא אריה וייס האיש החמים הנעים והטוב , בקיץ 1910 "משתלט" דיזינגוף על "ועד תל אביב" שרק קיבל את השם החדש ואחוזת בית הופכת לתל אביב(תרגום ספרו של הרצל "אלטנוילנד" על ידי נחום סוקולוב) ומאז דיזינגוף "שולט" בחוזקה לפי אופיו, דרך אגב בשנות העשרים מבקש מאיר דיזינגוף מדרויאנוב ההיסטוריון להחליף בתמונת "הגרלת הצדפים" להחליף את תמונת עקיבא בתמונות שלו וכך משליך את עקיבא מספרי ההיסטוריה ובשנים האחרונות מתקנים זאת אט אט …בהפקת פרוספקט ליום השנה העשרים מפיקים תמונה ובו מקימי תל אביב ומי במרכז? מאיר דיזינגוף….(האחרים היו עקיבא אריה וייס בצד, יצחק דנין, דוד סמילנסקי וחיותמן), דיזינגוף השתלט על הטקסים וימי הזיכרון ולא אפשר לעקיבא להתקרב לבימות, דיזינגוף דאג שיטביעו את דמותו על סמלי תל אביב ויחלקו לילדי בתי הספר ואפילו על עטיפות מסטיקים הייתה דמותו, באופיו החזק של דיזינגוף אם לא קיבלו דעתו יכול היה להיעלם, להיפגע עד שיבקשו מימנו לחזור ועוד ועוד…
ועוד לא הגענו לסיפור של כיכר צינה על שם אשתו ורחוב על שמו עוד בחייו- אך תרומתו ענקית לתל אביב, דיזינגוף מקדם את השכונה החדשה מ-300 תושבים לקרוב לאלפיים ערב מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914(היה בוועד ששמר על נכסי היהודים שברחו או גורשו מתל אביב במלחמה ומי מינה עצמו? הוא עצמו)
ב"עליית הגזוז"(העליה הפולנית) בסוף שנות העשרים קפצה תל אביב ל- 40.000 תושבים ועם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 כבר היו בה 80.000 תושבים ועד למאורעות הגדולים 1936 לפחות בתחילתם היו כבר 150.000 וזה לזכות ראש העיר מאיר דיזינגוף(אני יודע גם לפרגן…)החינוך היה ברמות על והדוגמא הראשונה היא "הגימנסיה הרצליה" שהצליחה מאוד ובית שהיו בה רק 980 תושבים בתחילתה היו עוד 800 סטודנטים שבאו מאירופה כדי לזכות בלימודים בבית הספר התיכון העברי הראשון בעולם ובכל תרמו לכלכלת תל אביב על ידי תשלום שכר דירה והיום חלק מהכלכלה התל אביבית, עד אז מי שידו הייתה משגת נשלח מהארץ לאירופה להשיג תעודה נחשבת..
דיזינגוף הבין משהו בעסקים והיה איש נדל"ן בהנהלת "חברת גאולה" שכאלה אדמות ברחבי הארץ ונכשל עם כספו של הברון בהקמת "המזגגה" בטנטורה ליצור בקבוקי זכוכית ליקבי כרמל מזרחי ו…מאיר דיזינגוף דאג למסחר שיתפתח והקל על תעשיינים בכל הרמות….
הבריטים מאוד אהבו את דיזינגוף, בכל חג וכבוד למלכה דאג לטקסטים ושיתוף הנציב הבריטי ובכירים בריטיים(גם בזמן התורכים שיתף פעולה עם חסן בק ובכלל גם בגלל שלא הייתה לו ברירה), אחת היצירות החשובות שלו הייתה הקמת "יריד המזרח" סוג של כנסים בינלאומיים בנמל תל אביב וכל מדינה הציגה את מרכולתה בביתן שלה(שוקולד בלגי בביתן בלגיה למשל), דיזינגוף היה בין מייסדי "בנק אשראי" ולסיום…דחף את הקמתו של נמל תל אביב לאחר שביתת הערבים ביפו וסקירת נמל יפו ליצוא לייבוא , דיזינגוף כבר היה חולה בשנת 1936 כולה וזכה לראות את ניצני נמל תל אביב בלבד ומת בסתיו 1936…על רכילויות אמיתיות ואולי קצת פחות אספר בהמשך פה אט בסיור, אהב לשחות בעירום, יחסו לעוזרת הבית, הסוסה של דיזינגוף ועוד….

אחוזת בית תל אביב: חוף הים בגן לונדון- סיפורי העפלה מעפילים בתל אביב, גן לונדון הוקם בשנת 1942 כהזדהות עם תושבי לונדון המופצצת.בשנת 2003 הגן חודש כי בנו מתחתיו חניון. השינויים הללו איפשרו מקום להנצחת ההעפלה. במקום ניתן לראות מבנה של חרטום של ספינות וגם גן שעשועים לילדים.

האנדרטה בנויה בצורת 6 גלי עלייה. 120 אלף עולים עלו לארץ דרך הים . היו יותר שלא זכו להגיע לארץ וההנצחה היא לכבודם. הספינה הראשונה שהגיעה היא "וולוס", בשנת 1934 עם עליית הנאצים באירופה.

משנת 1938 יש יותר ויותר ספינות. רוב ההעפלה היא מ-1946 , עם סיום המלחמה והיהודים שניצלו מהנאצים החליטו לעלות ארצה. חלק מהם נתפס ונכלא בעתלית ויש אף שגורשו לקפריסין. בשנים שלפני קום המדינה הספינות מקבלות שמות עם משמעות כמו "חנה סנש", "כ"ט בנובמבר", "כ"ג יורדי הספינה", "העצמאות", "מדינה יהודית" ועוד. הספינה האחרונה שהגיעה בשנת 1948, בזמן הפוגת האש הראשונה היא "אלטלנה". זו הייתה ספינה שנשאה נשק של האצ"ל אך ההגנה דרשה את הנשק לעצמה, משסירבו לתת, הספינה הופצצה בהוראתו של בן גוריון, בהפצצה היו הרוגים והנשק צלל למצולות.( זאת בימים של חוסר נשק). בגין (באותו הזמן ראש האצ"ל) אמר לא להגיב ולא למלחמת אחים. סיפור אלטלנה נחרט עמוק בתודעת הציבור כאירוע מלכד של מדינה אחת וצבא אחד.

בשנת 1961 הגיעה ספינת "אגוז" ממרוקו. בזמן הזה היה איסור לצאת מארצות ערב.
*************************************************************************

היסטוריה תל אביבית וסיורים מודרכים לקבוצות וימי הולדת

הכל בו-שלום-תחילת המסלול בתל אביב הקטנה.

זהו גורד השחקים המפורסם ,הראשון והגבוה (החזיק בתואר 34 שנה עד לחנוכת מגדלי עזריאלי ב 1999). של תל אביב, שנחנך ב-1965 ברחוב הרצל. שהיה גם הגבוה במזרח התיכון, (החזיק בתואר 14 שנה), באסיה ובאפריקה. גובהו כ-120 מטרים‏, והוא מונה 34 קומות. הוקם ע"י האחים מאיר ע"ש אביהם שלום מאיר.

על קירות רחבת הכניסה המערבית למגדל נמצאים שני פסיפסים גדולי ממדים, המתארים תמונות מהחיים בתל אביב. הראשון: "הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה" נוצר על ידי הצייר נחום גוטמן עם הקמת המגדל, והשני: "יפו-תל אביב: דור שני" נוצר בשנות ה-90 על ידי הצייר דוד שריר. מולם הוצב פנס הרחוב הראשון של תל אביב.

יום לידתה של תל אביב הוא בתאריך 11/4/1909 . ביום זה נערכה ההגרלה בין 66 המשפחות שהגרילו ביניהם את המגרשים בעזרת צדפים שאספו על החול. בשנת 1905 נבנתה הגימנסיה ביפו . לאחר הקמת העיר, הגימנסייה עברה לתל אביב . (בשנת 1910.) בשנת 1959 הגימנסייה שהייתה סמל ומרכז העיר החדשה נהרסה , על חורבותיה הוקם מגדל הכל בו שלום . מאוחר יותר הוקמה המועצה לשימור אתרים ,וסימלה הוא חזית הגימנסייה, אולי כתיקון על הריסתה.

עם הקמת הישוב רצו לתת שם שיזכיר את הרצל חוזה המדינה. נחום סוקולוב פירש ותירגם את שם ספרו של הרצל ’ אלטנויילנד’ לארץ ישנה-חדשה. סוקולוב לקח את הפסוק מהתנ"כ יחזקאל פרק ג’ פסוק 16-15 וָאָבוֹא אֶל-הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל-נְהַר-כְּבָר, ואשר (וָאֵשֵׁב)–הֵמָּה, יוֹשְׁבִים שָׁם; וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים, מַשְׁמִים בְּתוֹכָם. טז וַיְהִי, מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים;". מנחם שיקין קרא לשכונה תל אביב.

בשנה זו מגיעים סוחרים מיפו, כאשר ראו שיש גימנסיה- חינוך מצוין לילדים ויש מים זורמים הם פונים לוועד תל אביב ומבקשים להצטרף לישוב. הם הקימו את ’נחלת בנימין’ אולי ע"ש בנימין הרצל או ע"ש רוטשילד. כך הצטרפו עוד קבוצות אנשים ומקימים שכונות חדשות כאשר תל אביב היא המרכז.

בשנת 1921 ממשלת המנדט מודיעה על הפיכת תל אביב למועצה עירונית הכוללת את השכונות החדשות : נווה צדק, נווה שלום. השכונות בעצם מסופחות לתל אביב ומנותקות מיפו. האומן נחום גוטמן יוצר פסיפס על קיר שלם ומעלה את זיכרונותיו מתחילת ההתיישבות בעיר.תמונה ראשונה- נמל ,פרדסים, באר האנטילייה הראשונה ,ירח המסמל את יפו העותומנית. תמונה שנייה- החולות הצהובים, יונה והלוויתן, הגימנסייה כסמל למקדש של השכלה, ביתו של ראש הוועד שהפך לבית ראש העיר. עץ השיקמה, צמח בצורת מנורה.

תמונה שלישית- תקופת המנדט צבועה באדום – כלניות= כינוי לשוטרים הבריטיים. עבודה עברית ועלייה, פנס הרחוב היחידי בעיר, התפתחות תרבותית ע"י חנה רובינא ואלכסנדר פן.

תמונה רביעית- תל אביב היום (1964), עיר מודרנית- גשרים, גורדי שחקים, חנוכת מגדל שלום, גן חיות, נמל, מטוסים המסמלים את שדה דב ואת היותה העיר המופגזת ביותר מהאוויר.

30 שנה מאוחר יותר, בקיר ממול, מקים האומן דוד שריר קיר עם פסיפסים. מחלק את הקיר לשניים תל אביב ויפו. יפו: התמונות הקטנות מופרדות ע"י פיגומים. הוא לוקח תמונות וסמלים מהעיר כמו: יונה עם הדג הגדול, רעשנים ואסתר המלכה, צלם בעבודתו, דוד שריר ומשפחתו בבית, בתים שונים, עקיבא ארייה וייס מופיע עם שעון כיוון שהיה שען. תל אביב: תהלוכת ט"ו בשבט, הבנייה והפיתוח מתבטאים במודדים – אביו של דוד שריר היה מודד. צילה אשתו של דיזינגוף שמחה שיש בעיר גנבים כמו שיש בכל עיר, הגימנסיה באפור כיוון שהיא כבר איננה. השעון מופיע בכל כיכר והוא נמצא בסמוך לנחש כי הזמן הוא התרופה הטובה ביותר. בתל אביב יש מקום לכולם גם לקהילה הגאה, כאשר ת"א תופסת מקום של כבוד בייחסה לקהילה הגאה.

(הליכה לצד השני לכניסה השנייה), תערוכה בשם : "לגור על החולות". התערוכה הוקמה בשנת 2003 בעקבות הכרזת אונס"קו על תל אביב ’כעיר הלבנה’. מול הדגם ניתן לראות שהתפתחות העיר הייתה צפונה בעיקר. בשנת 1925 מיישמים את תוכנית גולדמן המתכננת רחובות רחבים כ-24 מ’ וכיוונם צפון דרום. אותם יחצו רחובות צרים יותר ברוחב של כ-20 מ’ מזרח-מערב ועוד רחובות צרים הנפגשים בגינה – זוהי עיר גנים. הייתה מתוכננת כיכר דיזינגוף והבתים נבנו בצורה מעוגלת. כמו כל עיר גם לת"א יש אקרופוליס= מקדש התרבות והמוזיקה-הבימה.

ניתן לחלק את הבנייה בעיר לשלושה סגנונות.

הסגנון האקלקטי מאפיין את שנות ה-20. מונה כ-600 מבנים. זהו סגנון של אוסף רעיונות ומוטיבים וממזג אותם יחד. המאפיין הוא הסימטריה בסגנון הבינלאומי , מאפיין את שנות ה-30. מונה כ- 1000 מבנים. מתאפיין בהוספת אריחי בצלאל (קרמיקה) שהגה והוביל יעקב אייזנברג. וזאת במטרה להפוך את הבית לייחודי וליהודי שנבנה על ידי יהודים. באריחים ניתן לראות פסוקים מהמקרא כמו " הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" , "ואם אשכחך ירושלים.." סמל העיר נעשה על ידי גוטמן כאשר מופיעים 7 כוכבים , שער הכניסה לארץ ישראל, כי יפו היא שער הכניסה לארץ בזכות הנמל. מהמקרא נבחר פסוק העוסק בבנייה ובעתיד אופטימי מאוד, מספר ירמיהו פרק ל"א פסוק 3 " עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים". בית ביאליק הינו שילוב של מזרח ומערב, כיפה, מרפסת, אריחי בצלאל, מטבע של יהודה הכבושה ויהודה המשוחררת.

ביציאה נמצאת הבורסה לניירות ערך . תל אביב הפכה מהעיר העברית הראשונה למטרופולין ולמרכז תרבותי-כלכלי – עסקי הגדול במדינה. בכל יום מגיעים לעיר כמיליון עובדים. ביציאה נמצאים הפסיפסים של גוטמן שהועברו מרחוב ביאליק. הפסיפסים מספרים 3 סיפורים ואירועים שהתרחשו : הקמת העיר, הבאת הארזים לבניית בית המקדש, והגעתו של יונה הנביא ע"י הדג הגדול. בנוסף מסביב ישנן תמונות נוספות הקשורות לעיר כמו: אגדת אנדרומדה, חותחמס וכיבוש יפו, הקמת העיר תל –קסילה, מהתקופה הצלבנית 1291 – חתימת הסכם יפו (שנחתם ברמלה) בין ריצ’ארד לב הארי וצלאח א דין, מסע נפוליאון לא"י וכיבוש יפו 1799. תחילת הישוב היהודי ביפו-1820, ביקורו של מונטיפיורי בשנת 1839, ביקורו של הרצל בשכונות מחוץ לחומות בשנת 1898. הכרזת המדינה בהיכל העצמאות. בתחילה התנגדו מאוד להכנסת בתי עסק לעיר, אך כיוון שאי אפשר היה בלי שתייה בימות הקיץ החמים הקימו קיוסקים. אחד מהם נמצא ברחוב רוטשילד ובו נראה ביאליק מבקש "גזזיני ואגרשך והעדיפיני במילייך". משמע- מכרי לי גזוז בגוש ואת החזירי לי עודף במייל. פה היה פנס הרחוב היחידי בעיר שהיה מקום המפגש של הצעירים.

אשמח לעיונכם wwww.siyureboutiqe.com www.efitours.co.il

"טיול מודרך בשרונה תל אביב".

אוונגליסטים טמפלרים גרמנים שעזבו תנאי מחיה טובים לעומת ארץ מפגרת ולא מפותחת כארץ ישראל.

תנועה משיחית שתכליתה , קבלת פני ישו המשיח על ידי התישבות בארץ הקודש והכנה רוחנית אישית וציבורית. המושבה השלישית של הטמפלרים בארץ ישראל- סיפור מרתק של חרוצים ושאפתנים שהביאו הרבה פיתוח ונחת לארץ הלא מתקדמת- הברזים הראשונים בארץ היו בשרונה, הרדיו הראשון בבית האלמנה – בית וילהלמינה, שבשבת הרוח ועוד. בית החרושת "שמן" היה המפעל הראשון שהוקם על ידי הטמפלרים, בתי המלון האיכותיים והמרשימים, הדליז’אנס מסוג אמריקאי גרמני, בתי הקפה, מחרשות המתכת והטרקטורים וזו רק ההתחלה..

אישים ודמויות מרתקות-גרוצינגר הנפח, כריסטיאן למלה יו"ר הוועד, יוהנס למלה הגנן של המושבה, קנולר איש הסוסים, משפחת פרשלר הגבנים עושי הגבינות וקארל שטלר, פלוגפלדר ובית הבד המודרני הראשון, קארל קיבלר הפרדסן הבהלה לזהב בשרונה-גירוש הטמפלרים ב 1941 והחבאת מטבעות זהב בדפנות הבתים עד מציאתם. סיפורם של כורמים שגידלו כרמים והפיקו עצאית יין בביתם ועד להקמת היקב לכל מגדלי המושבה והתמורות שעברו. "הסיפולוקס" וסיפור תחילתו של חיל האוויר,מטוסי האוסטר והרכבתם תוך סיכון רב והעברתם לשדה דוב-16 במספר. סיפור המים במושבה שרונה, הבריכות ובעיקר שבשבות הרוח שקידמו את נושא השאיבה וחדלו מלשאוב מים מבארות ידנית. "מבצע בלז"ם" ו אנטנות "התח"ל", המוסד לצד הש.ב ובהמשך גורמי מודיעין אחרים. האנטיליה והמזקקה, סיפור המדפיס הממשלתי והשירות הבולאי, אייכמן וכליאתו במקום.

סיורים בתל אביב-סיורים תל אביביים מזמרים, סיורי טעימות בשווקים, סיורים בתל אביב ספרותיים, טיולים בשכונות תל אביב, סיורים אורבניים עירוניים, סיורים בשרונה תל אביב, סיורים בפלורנטין ולוינסקי, סיורים באוטשילד ואחוזת בית, סיורים בכיכר אלברט ולב תל אביב רחוב אחד העם, סיורים מזמרים בעקבות אריק איינשטיין, סיורים ספרותיים ובעקבות אנשי תרבות.

לקריאה מוספת על עוטף עזה וסיפורי גיבורים אזרחים ולוחמים בשבת השחורה

"סיורים מודרכים בעוטף עזה חרבות ברזל בין שדרות לקיבוץ רעים מושב תקומה ומסיבת הנובה".