סיור מנווה צדק ושחזור קרבות האצ"ל על מאנשייה דרך רחוב זרח ברנט וקהילת וולוז'ין לפארק צ'רלס קלור ובית גידי פאגלין ואנדרטת האצ"ל ו-41 לוחמי האצ"ל שנפלו על מנשייה ובסביבות יפו.
סיור ביפו במלחמת העצמאות מנווה צדק שבזי לשכונת מאנשייה, האצ"ל ופעולותיו באיזור מנשייה ומסגד חסן בק מול הצבא הבריטי החזק, סיפור "מבצע חמץ" ביפו, ההגנה והטיימינג שהצטרפו לכיבוש יפו-קאוקג'י גם פה היה מול סיפור הלחץ של שר החוץ בווין מול פילדמארשל מונטגומרי .
סיפור כיבוש יפו, הקרב של האצ"ל מול הבריטים בעיקר עם צבא חזק ו-1500 לוחמים בצבא הערבי העיראקי מקומי , מתנדבים מבוסניה ואף כוח צבא השחרור של פאוזי אל קאוקג'י.
בחודש אפריל אנשי האצ"ל התרכזו באיזור נווה צדק ומאנשייה, אנשי ההגנה בכוחות גדולים כבשו את סקיה(אור יהודה), סרפנד(צריפין), חיריה, תל אבו ריש(תל גיבורים חולון), ידוע לי עד ימינו כי רבים מספרים שלא היו קרבות של האצ"ל ביפו/מאנשייה וחשוב להגיד שבמצבה מול בית גידי חקוקים 41 לוחמים ושתי לוחמות שנהרגו בסקיה-רות מוריץ ז"ל ומרים מרומי ז"ל, הרוב המכריע 34 נהרגו במנשייה והשאר בקרבות בסביבה הקרובה בגוש דן.
ההכנות של האצ"ל לפני כיבוש יפו- ב – 6/4/1948 נכנסו אנשי אצ"ל למחנה 80 במדי צבא בריטים ונוצר קרב שבו אף מפקד הבסיס הבריטי בדרגת קולונל נהרג ועוד שבעה חילים בריטיים, הוחרמו 62 רובים, 21 מקלעי ברן, 39 תתי מקלע, פגזי פיאט וזחל בריטי(מעין נגמ"ש), ב-17/4/48 עמיחי פאגלין תקף גידי רכבת נשק ליד חדרה, פיצוץ קל לפני עוצר את הרכבת, פאגלית וצוותו משתלטים על הרכבת ואף הבריטים עוזרים להעמיס 6000 פגזים למרגמות 3 אינץ' והועברו למרתפי "כרמל מזרחי" בזכרון יעקב.
האצ"ל ריכז 600 לוחמים במחנה דב ברמת גן, האצ"ל הקים ואירגן את מחלקות בית חולים ליולדות "פרויד" (לפני הקרבות הצפויים) ברחוב יהודה הלוי 9 ולוחמי האצ"ל קיבלו כ-180 רובים, כ-400 סטנים, 35 מקלעים, 4 משוריינים, 2000 רימונים, אלפי פגזים(מרגמה), שני מטולי פיאט שפגעו בארבעה משוריינים בריטים והאיצו יציאתם. בתאריך 24/4/1948 עומדים מנחם בגין וגידי פאגלין מול לוחמי האצ"ל ובגין נואם בפניהם:
חיילי המעמד!
אתם יוצאים לכבוש את יפו. אנו יוצאים לאחד הקרבות המכריעים על עצמאות ישראל. דעו מי עומד לפניכם, זכרו את מי השארתם מאחוריכם. לפניכם אויב אכזרי שקם לכלותנו. מאחוריכם הורינו, אחינו, ילדינו. הכו באויב. לקלוע היטב, לחסוך בתחמושת. בקרב אל תדעו רחמים לאויב, כשם שהוא אינו יודע רחמים כלפי בני עמנו. על נשים לחמול. מי שמרים ידיו לאות כניעה, הציל את נפשו, שבוי הוא בידיכם, לא תפגעו בו. להתקפה יוביל אותכם גונדר גדעון המנוסה בקרבות. זכרו את דגל המעמד. כיוון אחד לפניכם – קדימה!
יום הקרב הראשון במנשייה יפו- 25/4/1948 התחיל בהפגשה בתשע בבוקר של שתי מרגמות ללא הפסקה ויש שיגידו שלושה ימים שלמים, מפקד יחידת המרגמות היה "צבי אלטשולר" וכינויו המחתרתי -"יוחנן" .
אלטשולר צבי ירה על דעת עצמו כנראה על מסגד חסן בן(הההוראה של מנחם בגין לא לירות על מסגדים ולא על חסן בק ולכבד מי שמרים ידיים ונכנע) כנראה שפעילותו של אלטשולר האיצה את יציאת וכניעת הערבים "בצוואר הבקבוק" של מאנשייה יפו, שתי פלוגות אצ"ל יצאו מבית ספר אליאנס דרך רחוב זרח ברנט בפיקודו של אליהו כ"ץ("גונדר עלי") והפלוגה של "גונדר יהושע" בפיקודו של "אליהו טמלר סנד" נעה דרומה דרך רחוב ישיבת וולוז'ין לכיוון מתחם התחנה, הערבים היו מוכנים וערוכים היטב והפלוגה של אליהו כץ קיבלה מכות אש חזקות ופלוגתו של "אליהו טמלר סנד" הייתה צריכה לחפות ולרתק כדי שיסוגו. הכוחות העיראקיים, הערביים המקומיים והבריטים שעמדו כדי להציל את מאנשייה הערבית יכלו למרות נסיונות רבים של האצ"ל לכבוש את העמדות, בתום היום הראשון נהרגו זאב צוויג, אברהם מזרחי, מיכאל לסקה, ושמואל ווכטפוגל.
ביום השני המשיכו הנסיונות וכוחות האצ"ל לא יכלו לערבים, העיתונים כתבו כל מיני "ירידות" על האצ"ל וכינו אותם "קוביוסטים" -(מהמרים), חסרי אחריות שבאו בכוחות מצומצמים מול הערבים והבריטים.
מנחם בגין מקבץ את מפקדיו בתום היום השני ואומר:
איני חושב שעלינו להמשיך לנפץ ראשינו אל הביצורים האלה אשר מאחוריהם עומדים טנקים בריטים. עשינו יומיים כמיטב יכולתנו, השגנו השגים חשובים, ההפגזה על יפו עוד תתן תוצאותיה. האויב שהתקיף את תל אביב במשך חדשים עבר להתגוננות. ההחלטה(של בגין ופאגלין) הייתה שכוח אצ"ל יישבו בבית ספר אליאנס בנווה צדק עד שיראו לנכון את ההמשך, גידי פאגלין חוזר מסיור בקו חזית מאנשייה ואז משנה את התוכנית לפריצה "בסיגנון שונה ואחר". התוכנית של "גידי" התבססה על התקדמות וכיבוש יפו על ידי פריצת קירות הבתים מבית לבית תוך כדי שבירת הבתים מבפנים והתקדמות מבית לבית כך שכוחותינו לא יהיו חסופים לעין הערבים והבריטים. פאגלין בא לבגין ואמר לו "אנחנו לא עוזבים", תן לנו עוד יום, עוד ניסיון אחרון, אנחנו יכולים ליפו.
הניסיון השלישי ביום השלישי- ב- 27/4/1948 התנהל קרב מהשעה 15:00 עד הבוקר ובסביבות 07:00 בבוקר הגיעו כוחות האצ"ל ממש לים, חלק מהשבויים נשבו בבתי "כרם התימנים" עד שצה"ל הקים מחנה לשבויים שבועות מספר לאחר שיקום, מסגד חסן בק נכבש ודגל ישראל הונף על המינארט של מסגד חסן בק , כל הזמן יחידת המרגמות יורה פגזים על מאנשייה ויפו העתיקה וסביבתה כך שהערבים החלו עוזבים את יפו דרך נמל יפו, בתאריך 27/4/1948 עם כיבוש מאנשיה יפו נחתם הסכם בין ההגנה לאצ"ל-"בכל מקום בו מוצבות עמדות של האצ"ל – הן עומדות לפקודת מפקדת החזית של ההגנה באמצעות המפקד של עמדות האצ"ל ", בתאריך 28/4/48 מתחיל מבצע "מבצע חמץ" וכובשת ההגנה את סלמה, כפר יאזור, כפר עאנה, כפר חיריה וכפר סקיה. כדי להבין את עוצמת הבריטים ביפו שהייתה חשובה להם, זהו ציר הפינוי מירושלים לנמל יפו, הבריטים והפיקוד הבריטי אומר לישראל רוקח ראש עיריית תל אביב(בנו של שמעון רוק מייסד נווה צדק): "קיבלתי פקודה להציל את העיר (יפו) בשביל הערבים בכל מחיר, בייחוד לאור העובדה שהיהודים כבשו את חיפה .
הבריטים ביקשו שנפנה את מנשייה והאצ"ל מסרב, הבריטים לא מוותרים ומביאים כוחות צבא ממלטה, קפריסין וממצרים, טייסות חיל האוויר מעיראק נוחתות ברמת דוד, מפציץ ספיטפייר מפצית בג'בלייה גבול בת -ים יפו, חיילי האצ"ל מפוצצים בתים ומונעים מנסיעה פתוחה ופנויה וכך נחסמו הצירים, האצ"ל מאיים על הפגזת הצבא הבריטי היושב במושבה הגרמנית של יפו(דרך אילת) ובסוף הרימו ידיים, בו בזמן כשיש לחץ משר החוץ הבריטי בווין לכבוש את יפו באגרסיביות והכל מחיר, הבריטים מבינים שאין ראש עיר ביפו(ד"ר יוסף הייכל ברח לעיראק), אין חברי מועצה, שלושת הרופאים הערביים ברחו ורוב צוות האחיות והותירו ערבים יפואיים פתועים ללא טיפול, לא הייתה אספקה סדירה של אוכל ומים, לא היה חשמל ,לא היו בנקים ודואר ביפו הערבית ויותר בריחה דרך נמלי יפו, ידוע לנו שיש ונותרו ביפו כי לא יכלו לשלם על הנסיעה והשיט לרצועת עזה או יעד אחר ואף היו כנופיות ערביות שנלחמו ביניהם על אוכל ושליטה ביפו העתיקה.
ב-12/5/48 יפו נכנעת בפני יהודי יפו תל אביב , נותרו בה רק 3.000 ערביים מתוך 73.000(יש שכותבים גם 90.000 ערביים) וכשהבריטים עוזבים ב 15/5/1948(נותרו בחיפה כמה מאוד ויעזבו ב-30/6/48) יפו עוברת למשטר צבאי, בין הנופלים יוסף לוי ז"ל ממפקדי האצ"ל(יש רחוב על שמו צמוד למלון דייויד אינטרקונטיננטל), כדורגלן שמשון תל אביב נתן פנץ ז"ל שנהרגו מאש הבריטים ובשנת 1983 מקים משרד הבטחון את "בית גידי", יש אנדרטה בכניסה לבית גידי בפארק "צ'ארלס קלור" עם 41 נופלי האצ"ל שנהרגו בקרבות עם ערביי יפו ומול הבריטים – מספר לוחמים ושתי לוחמות שנפלו בסקיה(אור יהודה)ומספר לוחמים שנפלו בפעילויות סמוכות.
הפסקה קלה למי שהגיע עד לפה- למעשה מאנשייה , שכונת מנשייה של צפון יפו נכבשה בדיוק בתחילת "מבצע חמץ", האצ"ל יצאו מעטים מול הבריטים והערבים, הרבה כוח ערבי הגיע לעזרא, הבריטים הוסיפו יחידות מכל המזרח התיכון מה שלא עשו בטבריה או חיפה, "המבצע הפרטי שח האצ"ל" היה על דעת עצמם ולאחר שהסתיים כיבוש מנשייה יכלו להיכנס דרומה ליפו העתיקה אך באותו יום היה הסכם ככתוב לעיל שכל מה שהאצ"ל כבש הוא של ההגנה ולכן המתינו אנשי האצ"ל ולא המשיכו דרומה אלא המתינו לתחילתו של "מבצע חמץ" על ידי חטיבת אלכסנדרוני וגבעתי- חטיבת אלכסנדרוני ובעיקר עם גדוד 33 כבשו את כפר עאנה, סקיה וחירייה ואילו חטיבת גבעתי כבשה את תל אבו ריש, בית דג'אן ויאזור- כוח של חטיבת קרייתי הגיע מצפון לכל פקודה שיידרשו. אחד הקרבות הקשים, מספר ניסיונות היו בתל אבו ריש (תל גיבורים חולון), ההתארגנות הייתה בעייתית וכפי שסיפר קשר מ.מ לא רצו לתת לו נשק כי קשרים רק מקשרים ולמזלו עמד על כך שיקבל את נשקו הפרטי של "נשק היחידה" וזה מספר על אופי הפעולה או שהוא בעצמו "נשכח" בפרדס ובליל חשוך לא מצא את עצמו ובהמשך קצין ממחלקה אחרת גם היה במצבו והתחברו יחד, מפקד תל אבו ריש היה מישל עיסא מפקד נועז וחייליו המאומנים "מצבא ההצלה" של קאוקג'י, ב 28/4/1948 עולה על התל גדוד 52 של גבעתי בפיקודו של יעקב פרי , הקושי היה שהתל ברום 44 מטרים גבוהה וחזק ומישל עיסא ולוחמיו היו "מקלעי שפנדאו" ועמדת פילבוקס מבוצרת היטב , הכוח של גבעתי שיצא ממקווה ישראל התעכב ולא הודיעו לתותחנים שכבר הפגיזו(חוסר תיאום), למרות כל זאת התל נכבש במהרה אך מישל עיסא וחלק מגדודו שעט לכיוון תל אבו ריש וסביבתו וכובש את התל , כוח שהיה אמור לחסום או לפגוע בכוח ערבי שיעז להגיע, פשוט לא עשה זאת, שני משוריינים שנשלחו לעזרתם גם לא יכלו להושיע ובקרבות אלו היו 36 אבידות לכוחותינו.
כדי להבין את רוח התקופה חשוב להבין את תוכנית ד'– לאחר כט בנובמבר רקדנו ושמחנו על "תוכנית החלוקה" אך מיד למחרת בבוקר כבר היו חללים "במלחמה על הדרך" ושבעה הרוגים היו למחרת ההכרזה ב 30/11/1947 וכך יהיה כל יום וכל ערב עד שהוצרכנו להגיע אל היעד בשיירות לירושלים, לגוש עציון או מערב הנגב-בתקופה הראשונה לאחר כט בנובמבר הישוב היהודי היה יותר במגננה, תוכנית השיירות במרץ 48 לא הצליח, הבריטים עומדים לעזוב את הארץ ואז מישהו צריך לשלוט פה וכמה שיותר, ארצות הברית חששה שמדינת ישראל תקום ולא יהי לה כוח לעמוד מול הערבים ואז האמריקאים יעזרו למדינת ישראל והאמריקאיים יסתבכו עם הערבים כי הם רצו זיכיונות להשגת נפט בשטח הערבי ואז הערבים ילכו לצד ברית המועצות(אם האמריקאים יעזרו ליהודים), לפי תוכנית החלוקה ירושלים הייתה אמורה להיות בינלאומית אך היה ידוע שהבריטים יעזבו ומן הסתם כוחות או"ם לא יספיקו ולא ירצו להיכנס למלחמה אז צריך לעשות משהו
יש מחסור גדול בירושלים של מים, אוכל ותחמושת ומישהו צריך להגיע ליהודי ירושלים וכך מגיעים למבצע נחשון וזה למעשה הכנה לתוכנית ד', דבר נוסף הגיעו משלוחי נשק גדולים מצ'כוסלובקיה לישראל ונתן יתרון ואפשרות לנקוט יוזמה צבאית וכך ניתן שצריך לעשות משהו, אחד המאפיינים של תוכנית ד' זה פשוט לכבוש נקודות שלא חשובות לבריטים, אלא נקודות לא חשובות ומסביב לנקודות הבריטיות.
"תוכנית ד'" אומרת גם שצריך לחשוב בראש צבאי מסודר ולא נקודתי במיוחד שהבריטים אמורים לסגת ומדינות ערב יפלשו, לכן הראש האסטרטגי חייב להשתנות. תוכנית ד' אומרת לצאת ממגננה להתקפה, ההגנה מתנהגת כצבא עם חטיבות גדודים, פקודות מסודרות ועוד.
בהמשך למה שנכתב לעיל "תוכנית ד'" באיזור ירושלים מתמקדת בציר שער הגיא וכיבוש הקסטל, אחד השיאים של תוכנית זו היה כיבוש הכפר דיר יאסין(גבעת שאול היום) בו נהרגו 120 מאנשי הכפר מבוגרים זקנים וטף, פעולה זו הפילה את המורל הערבי והדבר הנוסף הוא מותו של המפקד הערבי הנערץ עבד אל קאדר אל חוסייני כך שתוכנית ד' החישה את כיבושם של כפרים רבים.
