סיורים מודרכים לקבוצות בתל אביב יפו , ירושלים, זכרון יעקב עכו חיפה

סיפורו המרגש של רבי אריה לוין בירושלים .

קריין החדשות משה חובב הקריא את החדשות הבוקר בתאריך ט ניסן תשל"ט (היום לפני 51 שנה 28/3/1969) , לקראת סוף מהדורת החדשות הכניסו לחובב דף שעליו רשום דבר הידיעה הבאה, "בשעות הבוקר המוקדמות נפטר אדם גדול רבי אריה לוין…"
משה חובב הקריא את המילים והוסיף כי לוויתו תיערך שעה קלה אחר חצות היום.
יש להזכיר כי מדובר בערב שבת הגדול עם כל ההכנות לפסח, לאנשים אין רכבים כמו היום ובכל זאת הגיעו להלוויתו של הרב אריה לוין 350,000 איש (רק בשביל להבין בשנת 1969 יש כ-2,500,000 מליון יהודים בארץ).
מה היה בו באדם המופלא הזה שכ"כ הרבה אנשים הגיעו להלוויתו??
האמת היא שבפינה כל כך קצרה לא אצליח לספר ולו במעט על הרב שבמשך 25 שנה הלך כל שבת בשלג, בגשם ובשרב לבקר את אסירי המחתרות בכלא.
שדאג ליתומים כאילו היו בניו וגידל חלק מהם בביתו הקטן והצנוע.
מבקר חולי רוח וקונה להם מתנות בשביל שהצוות הרפואי יחשוב שיש להם משפחה וינהגו בהם בכבוד.
אדם שהיה קם כל בוקר חצי שעה מוקדם יותר על מנת לפגוש את מנקי הרחוב ולהקדיש זמן לאנשים השקופים שאף אחד לא ראה.
(הרוצה להרחיב כדאי שיקרא את 'צדיק יסוד עולם', ו'איש צדיק היה' מאת שמחה רז.)
אדם מופלא שראה את ליבו של כל אדם ואדם, שעליו אמר הרב קוק שאם היו עוד 2 אנשים כמוהו באותו הדור גאולה הייתה באה לעולם.

כאשר נער אחד שאל אותו האם הוא אחד מלו' (36) צדיקים שמחזיקים את העולם, ענה לו הרב אריה לוין תשובה נפלאה שאני לומד ממנה רבות… "לפעמים…"
אמירה זו הדגיש הרב שכולנו בכל רגע יכולים לקיים את העולם במעשינו הטובים, שנזכה תמיד להוסיף אור וטוב לסובבים אותנו.

רצח הלורד מוין ולוחמי הלח"י.

הדגל השחור התנופף באותו היום מעל לבית הסוהר של קהיר. המושל הצבאי אישר את גזר דין המוות ושני צעירים ארץ ישראליים עמדו להיתלות בחדר הגרדום.
התאריך ח ניסן תש"ה 22/3/45 אליהו חכים ואליהו בית צורי הובלו מחדרם אל חדר הגרדום תוך כדי שירת התקווה ואמירת שמע ישראל.

שני אליהו נשלחו להתנקש בחייו של הלורד מוין- שר המושבות הבריטי. הלח"י ראה בו אחראי לכך ששערי המולדת היו סגורים בפני יהודים להגיע מאירופה ולברוח מהנאצים.
כאשר נשלח אליו יואל ברנד מיהדות הונגריה עם הצעה לעסקה- משאיות אספקה לנאצים תמורת 1,000,000 יהודים ענה הלורד מוין "ומה אעשה אם מליון יהודים? היכן אשים אותם?"
הלח"י פסק שבן מוות הוא.והוחלט להתנקש בחייו- אליהו ואליהו נמצאו מתאימים למשימה הקשה.
הם נתפסו לאחר מעשה, ועמדו בגבורה ובגאווה במשפט מול כל העולם והציגו את עמדתם, עמדה של צעירים ארץ ישראליים שרוצים להקים את המולדת בארצם. הצהרות השניים במשפט מלאות השראה, עצמה והוד עד לימינו אנו.

נזכיר כאן את דבריה של חברת הלח"י גאולה כהן שסיפרה על הרגעים בהם הושבו עצמותיהם של השניים ארצה (21/6/1975) "הגענו לשדה התעופה כמשלחת הלח"י בראשות יצחק שמיר. הארונות התקבלו בטקס צבאי מרשים יצחק שמיר, שהכיר את השניים הוזמן להיות נוכח ברגע פתיחת הארונות. קיוו שאולי יזהה את השניים. הארונות נפתחו, לא אשכח את ה"ואו" ששמעתי מפיו של יצחק שמיר, כך גם מפיותיהם של אנשי יחידת הרבנות הצבאית. הגופות היו שלמות לגמרי. כלום בהם לא היה רקוב, אפילו הבעת פניהם נותרה כשהייתה. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית הזכיר אז את מאמר חז"ל שרימה אינה שלטת בהרוגי מלכות. כולם היו המומים".

הרב ניסים אוחנה רבה של קהיר מעיד שמעולם לא שמע את צלילי התקוה מלאי הוד כמו ששרו השניים, עד היום מהדהדת שירת הגיבורים באוזניים.

מבצע חסידה בתש"ח.
בימים בהם המוסד מתעסק בקנייה של ציוד חיוני למדינה, זה מחזיר אותנו לימים אחרים… 1/4/1948
מחלונו ראה עמי קופר איך האנשים שלאורך המסלול המוזנח על יד בית דראס (באר טוביה של היום) קופצים משמחה למראה הפלאים של המטוס הגולש ונוחת על המסלול שלהם. כעבור שניות ספורות עטו על המטוס חבורת הסבלים, הטייסים נתקבלו בתרועה גדולה כגיבורים, ולאחר פחות מ-80 דקות המטוס ללא הנשק המריא חזרה, ושדה התעופה התרוקן מאנשים.

הסיפור החל לאחר שאהוד אבריאל נשלח על ידי בן גוריון לאירופה לקנות נשק למלחמת העצמאות. אבריאל הצליח להשיג כמות נשק לא מבוטלת לטובת המלחמה,אך היו לו שתי בעיות.
הראשונה הנשק היה בפראג והיה צריך להביאו לארץ.
השנייה הבריטים שלטו בארץ ובדקו סחורה חשודה.
המוח היהודי עבד שעות נוספות למצוא פיתרון, ואז צץ במוחו של עמי רעיון- הוא פנה לחברת "אושן טרייד", ותמורת 10,000 דולר הטייסים הפסיקו לשאול שאלות.
כדי לחסוך במקום הנשקים הוצאו מהארגזים, 200 רובים, 4 מאגים וכ 150,000 כדורים הועמסו על המטוס הקטן, תקלות רבות קרו במהלך הטיסה, אך לבסוף הטיסה הגיעה למקום המיועד.
שמואל גבע מגדוד 53 של גבעתי ששמר על שדה התעופה מתאר את שעות ההמתנה כמורטות עצבים.

שמעון אבידן, מפקד מבצע נחשון, ביטא בצורה אחרת את רגש ההל העמוקה שלו. הוא טיפס ועלה אל תל אביב הטייס והחל לנשק אתה רובים והמקלעים החדשים שלו אחד לאחד.
שלושה ימים לאחר מכן חייליו של שמעון אבידן כבר השתמשו בנשקים אלו במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים.

על אירוויזיון והסכמי שלום

בימים בהם הודיעו שהאירווזיון נדחה לשנה הבאה, ארצה להזכיר ימים עברו בהם ישראל זכתה באירווזיון. רוצה לחזור אתכם יחד ללילה של ה 31/3/1979 המקום- ירושלים, השיר המנצח…

בשבוע שלפני האירווזיון מדינת ישראל חתמה על הסכם שלום היסטורי עם מצרים (26/3/79 על הסכם זה נספר בפעם אחרת)
החתימה הייתה ביום שני, ובמשך כל שאר השבוע דיווח העולם בהשתאות על תחושת האופוריה בישראל לצד ההכנות האחרונות לתחרות האירווזיון שהתקיימה בירושלים. התחושה הייתה שהשיר הסוחף והמלים "הללויה על מה שהיה ומה שעוד לא היה" נגעו במדויק בתחושה הלאומית.
לא היה שיר ולא הייתה מדינה שהיו יכולים לקחת מאיתנו את הניצחון הביתי.

רבות יסופר על גלגולו של השיר, על להקת "הכל עובר חביבי" שבחרה לא לשיר את השיר,
על ירדנה ארזי שהחליטה לוותר על השיר בשביל להנחות את האירווזיון.
ועל כך שבחזרות האחרונות לפני האירווזויון התגלה שהשיר חורג ב19 שניות מ-3 הדקות המותרות לכל שיר, קובי אשרת המלחין מיד קיצר את השיר על מנת שיתאים לזמן, אך לא שכח להגיד לנגנים, שבמידה והשיר ינצח יש לנגן את הגרסה הארוכה.

אם אני כותב פינה על כך כנראה שניצחנו באותו הלילה בפעם השנייה ברציפות עם השיר הללויה.

ואנקדוטה קטנה לסיום..
ביום לאחר הניצחון ה1 באפריל הודיע שמעון שפר קריין קול ישראל שהשיר המנצח הולך להחליף את התקווה בתור המנון המדינה.
המתיחה התגלתה כאשר מנחם בגין אמר בישיבת ממשלה שהוא לא יודע דבר על כך.

מהניצחון ועד היום השיר זכה כמה פעמים במצעדי הפזמונים השונים, ואף נבחר להיות שיר הנושא של חגיגות עצמאות 70 למדינה.

חג הפסח והשואה בגטו וארשה

במהלך אפריל התרבו בגטו שמועות על אקציה מתקרבת. למרות זאת המשיכו יהודי הגטו בהכנות לקראת הפסח. היו אף שאפו מצות, דאגו ליין והכשירו את הכלים לחג.
מעדותו של חבר אי"ל, טוביה בוז'יקובסקי

כמעט כל גטו ורשה חוסל, מאות אלפים נשלחו כבר להשמדה בטרבלינקה בשנת 1943 תש"ג בגטו נשארו כ-50,000 יהודים (מתוך יותר מ-450,000 יהודים שרוכזו בגטו). השמועות דיברו על כך שהגטו יחוסל עד לאחר הפסח.
היהודים בגטו התכוננו לחג הקרב ובא, ובמקביל להכנות לחג היהודים התכוננו להלחם בגרמנים ולפתוח במרד, הבריחו נשקים, בנו עמדות, חלקו גזרות לחימה, חפרו בונקרים, כולם חיכו לרגע הנורא מכל שבו יפלשו הגרמנים אל תוך הגטו, ביד ניסן (19/4) באותם שעות בהם היהודים בחירוף נפש מסבים אל שולחן הסדר בבונקרים בעליות הגג, ובדירות פלשו הגרמנים לתוך הגטו והקרב החל.

תיאור הסדר בדירתו של הרב מייזל מפי טוביה ב. ״סרתי לבית מספר 4 שברחוב קוז'ה כדי להשיג ציוד עבור חבורת לוחמים שלנו. אך דרכתי על מפתן הבית, נזכרתי כי פסח היום. הבית, אנדרלמוסיה, אך השולחן בלב החדר, הוא לבדו עמד חגיגי פרוש ומוזר בין רהיטי החדר וכליו. ההגדה נאמרה לקול יריות והתפוצצויות שבקעו ועלו זו אחר זו, כל אותו הלילה בגטו. מבעד לחלונות חדרו ללא הרף זהוריות אש של בתים בוערים בסמוך, והאירו בחדר האפלולי את פני המסובין לשולחן. משהגיע ל״שפוך חמתך על הגויים״, געה הרב ובני משפחתו עמו בבכי גדול, הרגשה הייתה לי כי בכי זה, בכיים של נידונים למוות הוא…

הגרמנים החלו להצית את הגטו על מנת להכניע את היהודים המסתתרים, בית אחרי בית ולבסוף הגטו נפל והיהודים שנתפסו נשלחו להשמדה- הגטו החזיק מעמד כמעט ארבעה שבועות ונפל ביא' אייר 16/5/1943

(להרחבה אפשר לקרוא-דגלים מעל הגטו משה ארנס, בימי כליון ומרד- צביה לובטקין, לבני הנעורים דמעות של אש-דבורה עמר)

המסעות לפולין, ימי השואה והרב לאו.

בימים בהם בוטלו כל המסעות של בני הנוער בפולין, מסע חשוב שכל בן נוער מתלבט אם לטוס אליו אלפי בני נוער כבר לא יטוסו השנה אך זה הזמן להיזכר מתי הכל התחיל..

לקראת ציון 20 שנה לפרוץ מרד גטו ורשה (יד ניסן תש'ג 5/4/63) הוציאו משלחת ראשונה שתסייר בפולין, בגטאות, ביערות ובמחנות ההשמדה ואת המסע תסיים בטקס מרגש בגטו ורשה, קבוצה לא גדולה של נערים ונערות ארזו מזוודות וטסו לאדמת פולין, האדמה שבה נרצחו מיליוני בני עמם. טסו על מנת להתחבר.

מאז ועד היום עשרות רבות של מסעות של נערים ונערות בכל שנה טסים לפולין מכלל בתי הספר, דתיים וחילונים, יהודים וערבים כולם מבינים את החשיבות של המסע הזה לתהליך ההתבגרות וחיזוק הקשר להיסטוריה ולהווה.

הרב ישראל מאיר לאו ניצול שואה בעצמו מספר על המסעות לפולין
" 700 בני נוער, מלווים במבוגרים מכל העולם, החלו את ביקורם במוזאון של אושוויץ כשלעינהם נתגלו לראשונה בחייהם, מזוודות, שערות, טליתות שהיו של בני אדם חיים אשר נטבחו על האדמה ההיא. הצעדה יצאה לדרך, שלובי זרוע בלי להשמיע קול, צעדו הנהערים והמבוגרים במעלים בצבעי תכלת, ועל גבם מגן דוד לבן, על פסי הכבת שעלהם הגיעו כל הרכבות לאושוויץ ומשם המשכיו למשרפות של בירקנאו.
צעדתי בראש הטור עד שהגענו לרמפה, מעבר למקום שבו מנגלה יימח שמו, ערך את הסלקציה.
אותו אגודל אשר קבע גורלות אדם, אגודל שסימן מי יילך ימינה ומי שמאלה, מי לחיים ומיל מוות.

כשנחזור לירושלים בקשתי מהם, נשקו את האדמה. מישחוזר מפולין אין עוד בליבו כל היסוס לגבי זכותנו לבית ולמולדת משלנו.

סיורים טיולים וימי גיבוש בתל אביב יפו, ימי כיף מזמרים בתל אביב, סיורים לגופים ומוסדות בירושלים מעין כרם ושוק מחנה יהודה ועד לעיר העתיקה, סיור היציאה מן החומות בירושלים, סיורים לקבוצות מחיפה לעכו, מפקיעים לצפת ומראש פינה ליסוד המעלה, סיורים וטיולים בבאר שבע אשקלון ואשדוד, ראשון לציון נס ציונה ורחובות.

קרל חוץ קונסול שוויצרי וימי השואה ..

יהודים מצילים יהודים.
סיפור קצר ובסופו הזמנה להרצאה חינם הערב ב21:00
אשמח שתעבירו לקבוצות נוספות.

משה קראוס הציל עשרות אלפי יהודים בבודפשט- ואתם ככל הנראה לא שמעתם עליו כלל…
בפינה היום אנסה לספר לכם על יהודי זה.

כפי שסיפרתי אתמול, הגרמנים כבשו את הונגריה לקראת סוף המלחמה, ומרגע שהחלו המשלוחים, נשלחו ונרצחו באושוויץ כ 12,000 יהודים כל יום.
קראוס שהיה הנציג של המשרד הארצישאלי בבודפשט. הבין שהוא חייב למצוא דרך להציל יהודים, כמה שיותר יהודים.
בתור ראש המשרד הוא קיבל 1500 סרטפיקטים אישיים (אישורי עלייה לארץ) מספר קטן מידי,אתו הוא רצה להגדיל.
יחד עם קרל לוץ- קונסול שוויץ בבודפשט הצליחו להגדיל בדרכי ערמה את האישורים האישיים לאישורים משפחתיים, כך שיכלו לתת אישור נתינות זרה ל 7,800 איש.
בכישרון, אומץ וערמה, הצליח קראוס להפוך גם את 7,800 האישורים האישיים למשפחתיים, כך שמספר האנשים יכול להגיע לכ- 40,000 איש שיכלו לקבל אישור עלייה לארץ ישראל בחסות שווייץ- מה שהפך אותם לנתינים זרים, ובעצם מוגנים מהנאצים.

בשלב זה משה קראוס מגייס את בני הנוער שיעבדו כל הלילה-לאחר שעות העבודה של שגרירות שווייץ, בהדפסת אישורים חדשים, החתמה, מיספור, כתיבה בספר ולבסוף חלוקת ה-"שוץ-פאס " (אישורים) ליהודים.

השמועה עוברת בין היהודים ורבים מהם צובאים על מפעל הזכוכית (לימים יקרא בית הזכוכית) שם ישבו הצוות של משה קראוס, בתפילה ותקווה להצליח לקבל אישור- אישור שייתן חיים.

קראוס התלבט מאוד האם להדפיס יותר מ40,000 אישורים, או שאולי דבר זה יגרום לגילוי התרמית, כאשר מתחילים הגירושים מבודפשט ההתלבטות של קראוס נגמרת והוא מספיק להדפיס עוד 10.000 אישורים.

קרל לוץ, בעידודו של קראוס רוכש מעל 70 בתים ברחבי בודפשט – בתים שמוגדים כשטח שגרירות שווייץ ולשם מעבירים את עשרות אלפי היהודים.
אבל לגרמנים היו שליחים נאמנים שיעשו בשבילם את העבודה… ההונגרים שמו לב שלא כל היהודים שהיו ברשימות נכנסו לגטו, והחלו להתפרץ לבתים דיפלומטים ולגרור משם יהודים אל נהר הדנובה , שם ירו בהם. רק זוגות הנעלים שנותרו מיותמות על הגדה נשארו עדות אילמת במקום…

תעוזתו של לוץ הגיעה עד לידי כך שנסע אחרי צעדות המוות והדפיס ברכב תעודות חדשות לכל מי שאמר את שמו, וכך הציל את חייו.
לאחר השואה הוכרז לוץ כחסיד אומות העולם.
כל המציל נפש אחת מישראל.

ניפגש הערב בשעה 21:00 להרצאה מרתקת
משערי אושוויץ לשערי בית המשפט
על ניצולים שהצילו ותקומתה של מדינה.

נפתלי חן-ערך הדרך.


השאר תגובה

קצת עליי

אפי נחמיאס מורה דרך  ומדריך טיולים משנת 1988החל ממחלקת הנוער של הקק"ל של אותם ימים עם הרבה ציונות עצים מאגרים והדרכות, החברה להגנת הטבע, לימודי ארץ ישראל  ביולוגית כמגמה תיכונית, עשרות ומאות  השתלמויות וקורס מורה דרך של משרד התיירות בוינגייט.

טיולים אחרונים

עקבו אחרינו

סרטון

דילוג לתוכן