שכונת שרונה היא הרבה יותר ממתחם קניות ובילוי בלב תל אביב; היא שריד היסטורי מרתק לסיפורם של הטמפלרים (Templers), חברי "קהילת ההיכל" הגרמנית, שהגיעו לארץ ישראל במאה ה-19 עם חזון דתי ורצון "לגאול" את ארץ הקודש דרך עבודה קשה ומצוינות.
להלן סקירה על השכונה ותרומתם המכריעה של הטמפלרים להתפתחות הארץ:
המושבה שרונה: חלוציות גרמנית בלב מישור החוף
שרונה הוקמה בשנת 1871 כמושבה חקלאית. בניגוד לירושלים הצפופה של אותם ימים, הטמפלרים חיפשו מרחבים. הם רכשו אדמות צפונית ליפו והקימו מושבה מתוכננת להפליא עם בתי אבן בעלי גגות רעפים אדומים, גינות נוי ורחובות ישרים – מראה שהיה זר לחלוטין לנוף הארץ-ישראלי אז.
תרומת הטמפלרים לישראל (ולפלשתינה של אז)
למרות שסופם בארץ היה טרגי (הם גורשו על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה בשל תמיכת חלקם במפלגה הנאצית), המורשת שהשאירו מאחור שינתה את פני האזור:
1. מהפכה בחקלאות הטמפלרית:
הטמפלרים הביאו איתם שיטות עבודה אירופאיות מודרניות:
- מיכון: הם הציגו לראשונה בארץ את המחרשה המכנית ומשאבות מים מתקדמות.
- ענף הפרדסנות: הם היו מהראשונים לייצא את "תפוזי יפו" (Jaffa Oranges) לאירופה בצורה מסחרית ומאורגנת.
- יין: הם הקימו יקבים מודרניים (המרתפים של שרונה משמשים היום כמסעדות וברים).
2. אדריכלות ותכנון עירוני טמפלרי:
הטמפלרים לימדו את המקומיים איך לבנות "סטנדרט אירופאי":
- בנייה באבן עם בידוד תרמי, חלונות גדולים ושימוש ברעפים.
- תכנון שכונות "גריד" (שתי וערב) עם תשתיות ניקוז מסודרות, מודל שהשפיע מאוחר יותר על הקמת השכונות העבריות הראשונות ותל אביב.
3. תחבורה ותעשייה
חבורה ותעשייה -הטמפלרים הקימו שירותי כרכרות סדירים בין יפו לירושלים ולחיפה, מה ששיפר משמעותית את הניידות בארץ.
- הטמפלרים הקימו בתי מלאכה מתקדמים לנפחות, נגרות ומכונאות, שהיוו את הבסיס לתעשייה הקלה בישראל.
מהמושבה הגרמנית ל"קריה" של ישראל
לאחר גירוש הטמפלרים ב-1941, המבנים לא נותרו מיותמים. עם קום המדינה, שרונה הפכה למחנה הממשלה הראשון (הקריה).
- בבתי הטמפלרים ישבו משרדי הממשלה הראשונים, המטכ"ל של צה"ל ואפילו בלשכתו של דוד בן-גוריון.
- שם נטבעו רבות מההחלטות הגורליות של המדינה הצעירה.
- פרט טריקו: במהלך עבודות השימור בשרונה, הזיזו בניינים שלמים ממקומם (על גבי מסילות) כדי להרחיב את רחוב קפלן מבלי לפגוע במורשת ההיסטורית.
הטמפלרים (Templers) היו תנועה דתית-חברתית פרוטסטנטית שפרשה מהכנסייה הלותרנית בגרמניה באמצע המאה ה-19. הם האמינו כי הגאולה הנוצרית לא תבוא דרך טקסים בכנסייה, אלא דרך התיישבות פיזית בארץ הקודש, חיים של עבודה קשה ומוסר גבוה – ובכך "הכשרת הקרקע" לביאתו השנייה של המשיח.
הנה עיקרי סיפורם ותרומתם יוצאת הדופן לעיצוב פניה של ארץ ישראל המודרנית:
1. המושבות הטמפלריות: איים של אירופה במזרח התיכון
הטמפלרים הקימו שבע מושבות עיקריות, שחלקן מהוות עד היום את המרכזים האורבניים היפים בישראל:
- המושבה הגרמנית בחיפה (1868): המושבה הראשונה. היא הוקמה למרגלות הכרמל ותוכננה עם רחוב רחב (שדרות בן-גוריון של היום) שהוביל מהנמל אל ההר.
- המושבה הגרמנית ביפו (1869): הוקמה על הריסות מושבה אמריקאית שנכשלה ( רחוב אילת ומתחם קרן).
- שרונה (1871): מושבה חקלאית בלב מה שהיום הוא מרכז תל אביב.
- המושבה הגרמנית בירושלים (1873): שכונת עמק רפאים המפורסמת.
- מושבות חקלאיות נוספות: וילהלמה (בני עטרות), וולדהיים (אלוני אבא) ובית לחם הגלילית.
- 2. התרומה הטכנולוגית והכלכלית
- הטמפלרים היו "הסטארט-אפיסטים" של המאה ה-19 בארץ ישראל. הם הביאו איתם ידע הנדסי וחקלאי שלא היה קיים כאן:
- תחבורה: הם הקימו את קווי הדיליז'נסים (כרכרות) הסדירים הראשונים בין הערים, סללו דרכים ושיפרו את הגישה לירושלים.
- תעשייה: הקימו בתי חרושת לייצור סבון, שמן, ומלט (בית החרושת "שטיין" ביפו היה מחלוצי התעשייה הכבדה).
- מלונאות: הטמפלרים הקימו בתי מלון בסטנדרט אירופאי (כמו מלון "פאסט" בירושלים), מה שאיפשר לראשונה תיירות צליינית מודרנית ונוחה.
- אדריכלות: הם הכניסו לארץ את השימוש ברעפי חרס (רעפי מרסיי), בנייה באבן מסותתת היטב, חלונות עם תריסי עץ וגגות משופעים – סגנון שהשפיע עמוקות על הבנייה היהודית המוקדמת.
- 3. היחסים עם היישוב היהודי
- היחסים היו מורכבים. מצד אחד, הטמפלרים היו מודל לחיקוי עבור המושבות הציוניות הראשונות (כמו ראשון לציון ופתח תקווה). אנשי העלייה הראשונה למדו מהם איך לחרוש, איך לנטוע פרדסים ואיך לנהל משק מודרני. מצד שני, הטמפלרים שמרו על בדלנות חברתית וראו בעצמם "תרבותיים" יותר מהאוכלוסייה המקומית. הנאציזם וסוף הפרק הטמפלרי בארץ הטרגדיה של העדה הטמפלרית קשורה לעליית הנאציזם בגרמניה: בשנות ה-30: חלק ניכר מהדור הצעיר של הטמפלרים בארץ הצטרף למפלגה הנאצית. במושבות כמו שרונה וירושלים הונפו דגלי צלב קרס ונוסדו תאי מפלגה פעילים.
- במלחמת העולם השנייה: הבריטים, ששלטו בארץ, הגדירו את הטמפלרים כ"נתיני אויב". המושבות הוקפו בגדרות תיל והפכו למחנות מעצר.
- הגירוש: רוב הטמפלרים גורשו לאוסטרליה במהלך המלחמה. האחרונים שבהם גורשו או עזבו לאחר רצח מנהיגם, גוטהילף וגנר, על ידי ה"הגנה" ב-1946, כחלק מהמאבק נגד שיבתם לארץ.
- מדינת ישראל הצעירה הלאימה את אדמות הטמפלרים ושילמה פיצויים לממשלת גרמניה בשנות ה-50 במסגרת הסכם השילומים. המבנים שלהם הפכו לנכסי צאן ברזל של האדריכלות הישראלית:
- הקריה בתל אביב: מטה צה"ל ומשרדי הממשלה.
- מתחם התחנה ושרונה: מוקדי בילוי ושימור.
- עמק רפאים: אחת השכונות המבוקשות בירושלים
גוטליב שומאכר: האדם שמיפה את הצפון
גוטליב שומאכר לא היה רק טמפלר, הוא היה איש אשכולות אמיתי (אדריכל, מהנדס וארכיאולוג) שהשפיע על המרחב הישראלי עד היום:
- אדריכלות בחיפה: הוא תכנן רבים מהמבנים במושבה הגרמנית בחיפה ובנה את "בית אוליפנט" בדלית אל-כרמל. תכנון הרכבת: הוא היה המהנדס הראשי של שלוחת "רכבת העמק" המפורסמת (מחיפה לדרעא), פרויקט ששינה את פני התחבורה בארץ.
- ארכיאולוגיה: הוא היה הראשון שחפר בתל מגידו וגילה ממצאים קריטיים שביססו את המחקר ההיסטורי של ארץ ישראל.