סיפורם של התימנים בזכרון יעקב הוא אחד הפרקים המרתקים, המרגשים וגם הכואבים בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. מדובר במפגש תרבותי מורכב בין אנשי העלייה הראשונה (איכרים ממוצא מזרח-אירופי) לבין עולי תימן שהגיעו בעליית "אעלה בתמר" (1881–1882) ובעליות שאחריה, בראשית המאה ה-20.
להלן סקירה היסטורית של הגעתם, קליטתם, ותרומתם למושבה:
1. הגעת התימנים למושבה (1912)
בעוד שהעלייה הראשונה מתימן הגיעה לירושלים וליפו, הגל המשמעותי שהגיע למושבות החקלאיות, ובכללן זכרון יעקב, התרחש בסביבות שנת 1912.
היה זה בעקבות שליחותו של שמואל יבנאלי (שנשלח על ידי המשרד הארצישראלי בראשות ארתור רופין). המטרה הייתה להביא פועלים יהודים בעלי כושר עבודה פיזי, שיחליפו את הפועלים הערבים במושבות ויגשימו את חזון "כיבוש העבודה". לזכרון יעקב הגיעה קבוצה של כמה עשרות משפחות, בעיקר מאזור שרעב וחידאן שבתימן.
2. חבלי הקליטה והתנאים הקשים
המפגש בין איכרי המושבה לעולים החדשים
המפגש בין איכרי המושבה לעולים החדשים מתימן היה רצוף קשיים מובנים ופערים מנטליים עמוקים:
בעיית הדיור: בניגוד לאיכרים שגרו בבתי אבן יפים ברוטשילד, התימנים שוכנו בתחילה בתנאים מחפירים – ברפתות, במחסנים, ובמבנים ארעיים בשולי המושבה.
התנאים הסניטריים והבריאות: הפערים בתנאי החיים, יחד עם עבודה מפרכת, הובילו לתחלואה גבוהה. מחלות כמו מלריה וטיפוס פגעו קשות בקהילה, ואחוז תמותת התינוקות והילדים היה גבוה וכואב במיוחד.
התנכרות חברתית: למרות שהיו יהודים שומרי מצוות ואדוקים, המראה החיצוני שלהם, שפתם ומנהגיהם היו זרים לאיכרי המושבה האירופאים, שהתקשו לראות בהם שווים בין שווים.
. "שכונת התימנים" בזכרון יעקב
עם השנים, הוקמה עבורם שכונה ייעודית בדרום-מזרח המושבה, שנקראה פשוט "שכונת התימנים" (כיום באזור הרחובות שבזי, הנשיא וסביבתם).
הבתים בשכונה היו קטנים וצנועים מאוד בהשוואה לבתי האיכרים במרכז המושבה.
השכונה היוותה מרכז חיים תוסס ושמרה על האופי המסורתי הייחודי: הוקמו בה בתי כנסת בנוסח תימן (כמו בית הכנסת "שבזי"), שבהם נשמרו באדיקות מסורת הקריאה, הניגונים ולימוד הילדים ("החדר" התימני).
4. התרומה לענפי המשק והיין
העולים מתימן היוו כוח עבודה קריטי להתרחבותה הכלכלית של זכרון יעקב. הם השתלבו בכל ענפי המשק:
הכרמים והבציר: הם היו הפועלים המרכזיים בכרמי הענבים שהקיפו את המושבה.
יקב כרמל מזרחי: רבים מהם עבדו פיזית ביקב המפורסם, בעבודות סבלות, שטיפת חביות, וביקבוק.
חקלאות ובנייה: נשים וגברים כאחד עבדו במשקי הבית של האיכרים, בשדות ובבניין.
במשך שנים רבות, סיפורם של תימני זכרון יעקב נותר בצילו של הסיפור ההרואי של משפחות המייסדים (אהרנסון, לויטה, אריזון וכו') ושל מחתרת ניל"י.
בשנים האחרונות ישנו תהליך תיקון וניסיון להבליט את חלקם:
במוזיאון העלייה הראשונה שבמושבה ניתנת כיום במה רחבה יותר לסיפורם של פועלי תימן, קשייהם ותרומתם.
סיורים במושבה: מדריכי טיולים רבים משלבים במסלול את "שכונת התימנים", ומספרים את סיפור המפגש הטעון והמרתק בין מזרח ומערב על גבעת זכרון.
סיפורם הוא עדות מובהקת לנחישות, אמונה ויכולת הישרדות יוצאת דופן, שהיוו אבן בניין חיונית בבניית המושבה כפי שהיא מוכרת לנו כיום.