סרן שילה (צ'יקו) כהן הי"ד.
"אני מצפה מעצמי ומכל אחד מכם לחתור למגע בהגנה על הבית.
אם יקרה משהו ואני לא אפעל ככה, אני מודיע לכם שאזרוק את הסיכה, אעזוב את היחידה ולא אחזור לכאן, כי אני לא ראוי! וככה אני מצפה גם מכם".
זהו המשפט האחרון שאמר שילה לחייליו (צוות צ'יקו), לפני ששחרר אותם לחופשת "רגילה" בחג.
למרות שהיו אלה ימים של רגיעה ושגרה, כאשר באופק לא נראה איום – בדברים הללו בחר לשדר לחייליו את הרוח המצופה מכל אחד מהם וכך בחר לשחררם לחופשה.
ברור להם, שצ'יקו שלהם, לא יכול היה להתנהג אחרת. הם גאים בו, מעריכים אותו ומעריצים אותו על כך!
הדברים הללו הינם מרכיב נוסף בפאזל שמורכב מהרבה חלקים, כמעט כמו הלב השבור שלנו.
זו לא עוד "שבעה" בה מגיעים כל החברים ומספרים סיפורים על היקר לנו מכל. כולם בלחימה – החברים מהישיבה, מהצוות, החיילים שלו, המפקדים.
האמת, זה לא מפתיע אותנו. כי כזה היה שילה שלנו, ילד מיוחד, יצירתי ומפתיע.
כך גם פעל בדרכו האחרונה וזה מה שהצלחנו לחבר עד עכשיו.
סרן שילה כהן, בן 24, משדרות.
מפקד צוות ביחידת שלדג – צוות צ׳יקו. בשמחת תורה היה בביתו בשדרות. בשעות הבוקר המוקדמות, כשהחלו מתקפות הטילים והדיווחים על חדירות ליישובי העוטף מיד פעל לחתירה למגע.
שילה יצר קשר עם חבריו ליחידה בניסיון לחבור אליהם. לוח הזמנים הדוחק והדחיפות לצאת אל קו האש, גרמו לו להחליט לצאת לשטח האש באופן עצמאי, לפני שהוקפץ ע"י היחידה.
שילה עלה על מדים ועמד בכניסה לבית ברחוב, זיהה רכב אזרחי עם לוחמים בדרכם וביקש להצטרף אליהם. שילה, חמוש באקדח בלבד הבין שבשלב זה הלחימה מורכבת, לכן לקח את הנשק הארוך מאחיו הקטן שגם הוא משרת בצבא, והצטרף לרכב בדרכו דרומה. בשלב הראשון שילה הגיע לתחנת המשטרה בשדרות, שם היה מוקד הלחימה בעיר. כאשר שהבין שהאירוע נמצא בשליטה של כוחות אחרים ולאחר ביצוע סריקות ברחובות באזור, התקדם לכיוון צומת הכניסה לשדרות.
גם שם החל לבצע סריקות בשיחים אחר מחבלים שמנסים להיכנס לעיר. לאותו צומת הגיע צוות של סיירת מטכ״ל שהיה בדרכו לאזורי הלחימה. שילה זיהה את אחד הלוחמים שהכיר מקורס קצינים ופשוט קבע עובדה שהוא מצטרף לצוות זה, לקח ציוד של אחד הפצועים שפונה והתקדם איתם במספר התקלויות בדרך – קיבוץ מפלסים, החץ השחור וצומת סעד.
הנקודה האחרונה של הכוח היתה בישוב בארי. תוך כדי לחימה וטיהור בתים ממחבלים, נתקל הכח מספר פעמים. שילה הספיק להיפצע במהלך הלחימה ברגל וביד – ושילה, כמו שילה, החליט להמשיך.
בהתקלות האחרונה, חטף הכוח אש כבדה מצד המחבלים. שילה החליט לטפס לטרסה מוגבהת מעט מהבית, על מנת להשיב אש ולסגור על המחבלים. שם נפגע באורח אנוש, מותו נקבע דקות ספורות לאחר מכן.
שילה נפל בקרב בתאריך כ"ב תשרי תשפ"ד (7.10.2023).
עבורנו כמשפחה, שילה היה ילד, אח מצחיק, מוכשר, חי ואוהב – עוד לפני שהוא היה חייל, קצין וחותר למגע, פשוט כי כך צריך. אנחנו בעיקר כואבים, מתגעגעים, חסרים אותו אבל מאד גאים.
גיבורים בעוטף עזה: מתן אברג'יל מגדוד 13 של גולני שקפץ על רימון שהגיע קרוב לעמדת הנמ"ר שלו ושל חבריו, מתן מנהל אש מול המחבל ובהמשך קפץ על הרימון ובכך מציל את חבריו לנמר.
גיל תעשה מנתיב העשרה שהציל את שני בניו קורן ושי מרימון שזורק המחבל, גיל קצין כבאות ומפקד צוות בכבאות אשקלון, אישתו סבין גיבורת ישראל מקבלת כדור ממשני מחבלים שנכנסו לביתה.
"גיבורות תצפיתניות לוחמות סתר בנחל עוז": נועה מרציאנו, רוני אשל, אביב חג'ג', הדר מרים כהן, שחף ניסני, שירת ים עמר, ים גלס, נועה פרייס, שי אשרם, שירה שוחט, שיר אילת המפקדת, שירה שוחט, עדי לנדמן, יעל לייבושור, מיה ויאלובו פולו. אורי מגידיש חולצה ב 28.10.2023, נועה מרציאנו נרצחה בבית חולים שיפא וחמש בנות תצפיתניות חזרו אלינו אגם ברגר מחולון, קרינה אראייב מירושלים, נעמה לוי מרעננה, דניאלה גלבוע מרעננה. מאיה דיאסטניק שרדה את הטבח בנחל עוז ושרדה.
מתן אברג'יל מגדוד 13 שקפץ על רימון המחבלים ליד ניר עם והציל את צוות הנמ"ר שלו.
גיל תעשה מנתיב העשרה שקפץ על הרימון שהיה בדרך לשני בניו והציל אותם בקופצו על הרימון.