יחסי גומלין בין ישראל לרצועת עזה למצרים.
ציר פילדלפי הוא השם שניתן לקטע הגבול בין ישראל למצרים, שנמצא בצפון חצי האי סיני, והוא מהווה את הגבול המזרחי של רצועת עזה. ציר פילדלפי נמשך לאורך כ-14 קילומטרים, והוא נמצא במערב רצועת עזה.
הציר נקרא על שם העיר פילדלפי (היום חאן יונס), והוא שיחק תפקיד מרכזי במהלך השנים בהקשר של ביטחון, הברחות ופעילות צבאית. במהלך השנים, ציר פילדלפי היה נתון לפיקוח צבאי ישראלי במטרה למנוע הברחות של נשק וציוד לרצועת עזה. לאחר ההתנתקות מעזה בשנת 2005, ישראל העבירה את השליטה על הציר למצרים, אך עדיין קיימת מעקב ופיקוח על פעילות באזור זה. ציר פילדלפי נחשב לאזור רגיש מבחינה ביטחונית, ויש לו השפעה על המצב הביטחוני ברצועת עזה ובסיני. יחסי מצרים וישראל ביחס לרצועת עזה הם מורכבים ומשפיעים על המצב הפוליטי והביטחוני באזור. מצרים, השכנה המערבית של רצועת עזה, משחקת תפקיד מרכזי בניהול המצב בעזה, במיוחד בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה בשנת 2007.
היבטים מרכזיים של יחסי מצרים-ישראל ביחס לרצועת עזה:
- גבול מצרי-עזה: מצרים שומרת על שליטה קפדנית על הגבול עם רצועת עזה, במיוחד בנוגע למעבר אנשים וסחורות. מעבר רפיח, שהוא המעבר העיקרי בין מצרים לעזה, פתוח לעיתים רחוקות, בעיקר במצבים הומניטריים.
- ביטחון: מצרים רואה את חמאס כאיום פוטנציאלי על ביטחונה, בשל הקשרים של חמאס עם האחים המוסלמים, תנועה פוליטית שהייתה שנויה במחלוקת במצרים. לכן, מצרים פועלת למנוע הברחות של נשק ורכיבים צבאיים לעזה.
- תיווך: מצרים משמשת כמתווכת בין ישראל לחמאס, במיוחד במהלך סבבי לחימה. היא מארחת שיחות בין הצדדים במטרה להשיג הפסקות אש ולמנוע הסלמה.
- סיוע הומניטרי: מצרים מספקת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, אך היא גם מדגישה את הצורך בשיקום המצב הכלכלי והחברתי ברצועה, תוך שמירה על ביטחונה שלה.
- הסכמים פוליטיים: מצרים מעורבת גם בניסיון להביא להסכמות פוליטיות בין הפלגים הפלסטיניים, כולל חמאס ופת"ח, במטרה לאחד את השורות הפלסטיניות.
סיכום
יחסי מצרים וישראל ביחס לרצועת עזה הם דינמיים ומשפיעים על המצב הכללי במזרח התיכון. מצרים פועלת לשמור על יציבות בגבולה, למנוע הסלמה בין ישראל לחמאס, ולסייע במצבים הומניטריים, תוך שמירה על האינטרסים הלאומיים שלה.
המתח בין מצרים לחמאס נובע ממספר סיבות היסטוריות, פוליטיות וביטחוניות. להלן כמה מהגורמים המרכזיים:
- הקשרים עם האחים המוסלמים: חמאס הוא תנועה שנוסדה על בסיס רעיונות האחים המוסלמים, תנועה אסלאמית שהוקמה במצרים בשנות ה-20 של המאה ה-20. מצרים רואה באחים המוסלמים איום על יציבותה הפוליטית, במיוחד לאחר המהומות וההפגנות שהתרחשו במצרים ב-2011, שהובילו לעליית האחים המוסלמים לשלטון. לאחר ההפיכה ב-2013, מצרים החלה לדכא את האחים המוסלמים, וחמאס נתפס כתנועה הקשורה אליהם.
- ביטחון גבולות: מצרים מודאגת מהאפשרות שחמאס, כארגון חמוש, ישפיע על המצב הביטחוני בסיני, אזור שבו מצרים מתמודדת עם בעיות ביטחוניות משלה, כולל פעולות טרור. מצרים רואה את חמאס כאיום פוטנציאלי על יציבותה, ולכן היא פועלת למנוע הברחות נשק ורכיבים צבאיים מרצועת עזה לסיני.
- הסכסוך הישראלי-פלסטיני: מצרים, שהייתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל (הסכם קמפ דייוויד ב-1979), רואה את חמאס כגורם שמסבך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חמאס, המוביל קו של התנגדות צבאית לישראל, נחשב בעיני מצרים כמפריע לתהליך השלום וליציבות באזור.
- המאבק הפנימי בין פלגים פלסטיניים: המחלוקות בין חמאס לפת"ח (תנועת השחרור הפלסטינית) משפיעות גם על מצרים. מצרים מעוניינת באחדות פלסטינית, אך חמאס ופת"ח לעיתים קרובות נמצאים במאבק, דבר שמקשה על מצרים לתווך בין הצדדים.
- ההשפעה האיראנית: חמאס מקבל תמיכה מאיראן, דבר שמדאיג את מצרים, שכן איראן נתפסת כאיום על יציבות המזרח התיכון. מצרים רואה את הקשרים בין חמאס לאיראן כגורם שמחזק את המתח בין המדינות.
סיכום
המתח בין מצרים לחמאס נובע משילוב של גורמים היסטוריים, פוליטיים וביטחוניים. מצרים רואה את חמאס כאיום על יציבותה הפנימית וביטחונה, ומנסה לשמור על שליטה במצב ברצועת עזה ובגבול עם ישראל.
יחסי מצרים וישראל ביחס לרצועת עזה הם מורכבים ומושפעים מגורמים פוליטיים, ביטחוניים והיסטוריים. מצרים גובלת ברצועת עזה וממלאת תפקיד מרכזי בניהול הסכסוך ובתהליכים המדיניים באזור.
- גבול ותחבורה: מצרים שומרת על שליטה קפדנית על הגבול עם רצועת עזה, בעיקר דרך מעבר רפיח. המעבר משמש כנקודת כניסה ויציאה עבור תושבי עזה, אך מצרים מגבילה את השימוש בו כדי למנוע חדירת פעילים חמאסיים או איום ביטחוני.
- חמאס: חמאס, השולט ברצועת עזה, נחשב לארגון עוין למצרים, בעיקר בשל קשריו עם האחים המוסלמים, אשר מהווים איום על שלטון הנשיא המצרי. עם זאת, מצרים גם רואה בחמאס שחקן חשוב במערכת הביטחונית של האזור ולכן מקיימת איתו דיאלוגים.
- תהליך שלום: מצרים שואפת לשמור על יציבות באזור ולמנוע הסלמה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא פועלת כמתווכת בין ישראל לחמאס, במיוחד בעתות חירום או הסלמה צבאית, ומציעה יוזמות להפסקת אש.
- סיוע הומניטרי: מצרים מספקת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, אך גם כאן יש מגבלות רבות. מצרים מנסה לאזן בין הצורך לסייע לתושבי עזה לבין החשש מהתחזקות חמאס.
- ביטחון: מצרים מודאגת מהמצב הביטחוני ברצועת עזה ומההשפעות האפשריות על ביטחונה הלאומי. היא פועלת למנוע הברחות של נשק ולטפל בפעילות טרור בגבולה.
בסך הכל, מצרים וישראל משתפות פעולה במובנים מסוימים, אך היחסים ביניהן מורכבים ומושפעים מהקשרים עם חמאס ומהמצב הכללי באזור.
יחסי מצרים עם חמאס ורצועת עזה הם מורכבים ומשתנים, ומשקפים את האינטרסים הלאומיים והאזוריים של מצרים, כמו גם את המצב הפוליטי והביטחוני ברצועת עזה.
- גבול משותף: מצרים חולקת גבול עם רצועת עזה, ויש לה עניין בשמירה על הביטחון בגבול זה. מצרים פועלת למנוע הברחות של נשק ותחמושת לחמאס, ולעיתים סוגרת את מעבר רפיח כדי להגביל את תנועת האנשים והסחורות.
- תיווך: מצרים משמשת לעיתים קרובות כמתווכת בין חמאס לישראל, במיוחד במהלך סבבי אלימות. היא מנסה לייצב את המצב ברצועה ולמנוע הסלמה, תוך שהיא שואפת לשמור על השפעתה באזור.
- תמיכה כלכלית: מצרים מודעת למצוקות ההומניטריות ברצועת עזה, ולעיתים מספקת סיוע הומניטרי או מאפשרת כניסת סחורות דרך מעבר רפיח.
- עימותים פנימיים: מצרים רואה בחמאס, שהוא סניף של האחים המוסלמים, איום פוטנציאלי על יציבותה הפנימית. לאחר עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים ב-2012, היחסים עם חמאס היו חמים יותר, אך לאחר ההפיכה ב-2013, מצרים החלה לראות בחמאס אויב.
- שיחות פיוס: מצרים פועלת גם לקידום פיוס בין חמאס לפתח, מתוך מטרה לייצב את המצב ברצועה ולמנוע סכסוכים פנימיים.
- באופן כללי, מצרים מנסה לאזן בין הצורך לשמור על ביטחונה הלאומי לבין הצורך לסייע לתושבי רצועת עזה, תוך שמירה על השפעתה באזור
ממליץ לעיין באתריי הנוספים www.efitours.co.il www.siyureboutiqe.com