ירושלים מקודשת לשלוש הדתות המונותאיסטיות והיא צומת של מתחים בין לאומים מתקופת דוד המלך ושלמה ועד חיבור ואיחוד ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. 'ירושלים של מלכים ונסיכים", נביאים ואנשי רוח, סופרים ואיכרים, כובשים צליינים ומשוררים.
"ירושלים של אברהם ודוד", ישו מוחמד, ירושלים של רבנים וחכמים, ירושלים של קונפליקטים , ירושלים של אוונגליסטים אמריקאיים ואירופאיים, ירושלים המבקרים בה עיתונאים ומרגלים, רבים התחרו על ירושלים אנשי צבא ומלכים ומאמינים רבים ולא רק הצלבנים , משפחות שיש להן יחוס ירושלמי כמו בית דוד, בית חשמונאי ובית הורדוס,מלכי בית אומאיה ועבאס,, שושלת בלדווין הצלבנית ועד לסלאח א דין, החוסיינים והח'אלידיים , הרוטשילדים והמונטיפיוריים ומשפחות רבות שתרמו לירושלים. לויד ג'ורג' ראש הממשלה הבריטי אומר לרונלד סטורס שליט ירושלים: "ובכן, אם אחד מהצדדים יפסיק להתלונן, נפטר אותך", מאחר והיו תמיד תלונות של ערבים ויהודים על התנהלות המושל הצבאי של ירושלים דונלד סטורס.
אחת התקופות הירושלמית הקשות הייתה בכיבוש אספסיאנוס את ירושלים ובפועל היה בנו טיטוס אמון על הכיבוש,"יהודים רבים שוטטו כרוחות רפאים", מוות היה בכל מקום ללא יכולת קבורה של הגופות ואם כן, קברו אנשים בעודם נושמים, המורדים זרקו גופות מעבר לחומות לאומיים והם הרומאים השאירו את הגופות עד שהמדינה חזרה לירושלים והמצב נהיה קשה יותר .
עריקים רבים היו בפמליית טיטוס ואספסיאנוס בינהם יוספוס פלאוויוס ומידע רב העביר לעולם גם אם לפעמים הגזים, " ברניקי" בתו של מלך יהודי ויתכן שהייתה פלגשו של טיטוס " ויש שקראו לה קליאופטרה היהודית שניסתה להפסיק יחד עם אחיה את המשך כיבוש ירושלים אך לא הצליחו.
טיטוס מגיע עד "קודש הקודשים" וברוחו רואה את יופי המקדש ומבקש להפסיק את ההרס טהביזה אך חייליו היו תנאי דם והמשיכו לעשות ולהרוס ואף טיטוס היה חייב פינוי למקום מבטחים דווקא מפני חייליו.
10.000 יהודים מתו רק בהר הבית בבית המקדש, בירושלים כולה ערב המרד היו בה חצי מליון יהודים,
הכוהנים משיבים במלחמה בבית המקדש וחלק קופצים ומתאבדים אל האש כשהרומאים בוזזים את הזהב והכלים היקרים והקדושים, החצר הפנימית בערה, היו כיסי התנגדות של היהודים והיה ניסיון לכבוש את הר הבית ובית המקדש אך הרומאים החזירו מלחמה ופרצו לבתי האוצר העשירים של בית המקדש, בזזו את אוצרות היהודים שהגיעו מכל העולם והעלו באש את מחסני בית המקדש .
ירושלים עיר של מנהרות וחודש ימים מהכיבוש עוד לחמו המתנגדים המורדים הרומאים בעיר התחתונה והעליונה, חילות העזר הסורים והיווניים הרגו מכל הבא ליד וגרמו לטבח רב עד שירושלים הייתה "להבה עצומה". לאחר נפילת ושריפת בית המקדש טיטוס ביקש משני המפקדים הבכירים של ירושלים להכנע ולא רצו, טיטוס בוזז את העיר התחתונה שרוב בתיה היו מלאים הגוויות והמשיכו לעיר העליונה שעדיין התנגדה ואף הקימו סוללות, יוחנן מגוש חלב נכנע לרומאים ושמעון בר גיורא נתפס בכותונת לבנה מתחת לבית המקדש ושניהם היו "בתהלוכת הניצחון של טיטוס" ברומא ובתום הטקס והתהלוכה שמעון בר גיורא הוצא להורג יוחנן מגוש חלב ישב בכלא עד מותו.
עד היום המבט האחרון על חורבן אמיתי בירושלים והממצאים שניתן לראותם בשטח, למשל של שנאת חינם בין היהודים היה בעצם יד של נערה צעירה שנמצאה בכניסה לבית, בתי עשירים שנמצאו כולם באפר וחורבן ולא לחינם אנו מכירים את "הבית השרוף" ,200 מטבעות כסף נמצאו לא רחוק מהקשתות שהובילו לבית המקדש,לאחר תקופה קשה הרס הרג ורצח יהודים רב היהודים רוכזו במכלאות והחזקים נלקחו לעבוד באלכסנדריה במצרים, העבדות והצעירים הנאים גם נמכרו לעבדות אחרת ואף להצטרף על ידי אריות לאחר ובזמן תהלוכות ניצחון הרומאיים.
יוספוס פלביוס מצא בין יהודי ירושלים את אחיו וחמישים מחבריו שוחררו כמתנת תודה של אספסיאנוס (יוסף בן מתתיהו עדיין היה יוסף מנבא את המלכת של אספסיאנוס ממצביא לקיסר רומא) לעזרתו לרומאים במידע ואסטרטגיה. טיטוס כמו נבוכדנצאר הורס את ירושלים, יוסף בן מתיתיהו מאשים את המורדים במלחמת אחים ולכן היה קל לרומאים לכבוש את ירושלים.
יוסף בן מתתיהו כותב כי היו מליון יהודים באותה עת בירושלים אך תמיד הגזים קצת מעבר למידה, טקיטוס ההיסטוריון הרומי מספר על 600.000 יהודים, מי שלא מת נמכר לעבדות או הומת כך שכמעט לא נותרו יהודים בירושלים החורבן בית המקדש השני . ברניקי פילגשו של טיטוס ואחיה המלך מארחים את טיטוס בקיסריה של פיליפי שם "נהנה" טיטוס ביהודים הנלחמים בחיות טרף ומשם המשיכו לקיסריה מריטימה לראות 2500 יהודים נטבחים במלחמות מול בהמות באמפיתיאטרון של קיסריה.
ירושלים של בית ראשון ובתקופת המקרא:
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.".
ירושלים של בית ראשון היא חופפת את תקופת המקרא וניתן לסייר עם התנ"ך בין מקומות ואתרים ירושלמים ולחוש שאתה קיים ומטייל בתקופת המקרא בירושלים.
המחקר מתקדם אט אט כשהארכיאולוגיה שופכת או על נתוני המקרא וכשיש סימוכין משני הצדדים(המקרא והשטח) אז המצב ברור יותר, המקרא למשל לא מספר הרבה על עיר יבוס אלא בכלליות וזהו לכן החפירות חשובות להתאמה. דוד המלך מקים עיר מלוכה, מצודת דוד בעיר דוד, קביעת מיקומה של ירושלים ובית המקדש במקום שבו אין התיישבות של שבטי ישראל.
אבשלום עלייתו נפילתו , עלה ככוכב עולה והעם נוהר אחריו וכך נפילת המהירה ו(יד אבשלום בירושלים), שלמה בונה את בית המקדש בהר המוריה, חתונת שלמה ואבישג לפי עצת אימו המלכה בת שבע, שלמה המלך החכם מכל אדם עם 35.000 משלים, 700 נשים ושלוש מאות פילגשים. שבע שנים לבניית בית המקדש ושלוש עשרה שנים לסיום ארמונו, אמנים פניקים סיתתו את האבנים,גילוף אמנותי של עצי הארז והברוש, עיצוב ופיתוח עבודות בכסף וזהבה, עיטורי נחושת ישלמו את עבודתם מצור לירושלים
מלכי יהודה בירושלים והפילוג בין רחבעם ליורבעם, הפילוג בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה, סיפורה של איזבל בת מלך החיסונים ובתה – מלכה טנסיכה בירושלים עם חתונתה עם אחאב מלך ישראל, עתליה בתם של אחאב ואיזבל מתחתנת עם יהורם בן יהושפט(קואליציה בין ממלכת יהודה וישראל שלא הביאה עמה הרבה מזל)
המלכה עתליה שולטת על יהודה וישראל, שוחטת ומחסלת אפילו את נכדיה מצד בית דוד חוץ מיהואש ששמרו עליו כוהנים בבית המקדש עד שבגר, שומרי הארמון קושרים קשר בעתליה הורגים אותה וזרעה הפניקי עד תום חוץ מיהואש, יהואש היה חכם ושלט ארבעים שנה וגם כשחזאל מלך ארם פולש לממלכתו יודע לשלם באוצרות בית המקדש ומונע את הרס ממלכתו וירושלים.
"נקבת חזקיהו" והרחבת ירושלים, חיזוק ירושלים על ידי המלך חזקיהו מפני ממלכת אשור, כיבוש לכיש יערי החוף של ישראל כולל אשקלון עד הגעת האשורים לירושלים , המשא ונתן שלא הצליח בין חזקיהו המלך לאשורים בשערי ירושלים, חזקיהו מרעיל את בארות ירושלים שמחוץ לחומות כדי להביס את האזורים אך אלוקים בדרכו גורם לכך שאף חייל אשורי לא יתעורר בבוקרו של יום.
"מנשה המלך והקרבת קורבנות למולך בגיא בן הנום" והופך את הגיא לגיהנום ומעשה זוועה ונבלה.
יאשיהו המלך חסר מדרכי המלכים הרעים לה' ויאשיהו חוזר לדרך אבותיו דוד ושלמה, המלך שורף את צלמי האצילים בנחל קדרון, מנתץ שובר את מקומות הקרבת הילדים "למולך" ונעשה למלך יאשיהו נס והאשורים ירדו מגדולתם, יאשיהו עובד מקומות נרחבים בסוריה ובצפון ואז נכו מלך מצרים עולה לכיוון ארץ ישראל ובשנת 609 לפני הספירה מביסים המצרים את ממלכת יהודה והמלך יאשיהו נהרג המדידות ובמקומו עולה למלוכה יהואחז בן יאשיהו והמליך במקומו את יהויקים אחיו.
בשנת 605 בולם נבוכדנצאר מלך בבל את המצרים(נכו המלך)ליד כרכמיש, אשור היא כבר היסטוריה והבבלים הם כוח עולה חדש, יהויקים קורא למרד נגד הבבלים ואף לצום ואז ירמיהו אומר לו שזו לא דרך ה' וירושלים תחרב. נבוכנצאר מלך בבל עולה על ירושלים, בוזז את בית המקדש ומגלה את את יהויכין שמלת רק 3 חודשים ואת "מכובדי יהודה" עשרת אלפים אנשים רמי דרג. דמותו של נבוכדנצאר מרתקת וראה עצמו ממשיך האלים, בונה אימפריה דינמי שכולם חייבים לסור לו.
ממשיך הדרך היה צדקיהו שמביא את הממלכה עד להרס וחורבן בית המקדש הראשון, בתשעה באב אוגוסט 586 לפני הספירה לאחר 18 חודשי מצור נכנסו הבבלים לירושלים ומעלים אותה האש, הכל נשרף חוץ "מהבולות"- חותמי המלך והקשתות גם נותרו.
לעיונכם קצת יותר www.siyureboutiqe.com www.efitours.co.il
