מאמרים סיורים וטיולים בין כנרת לדגניה , גשר הישנה ומנחמיה.
סיור רומנטי עם סיפורי אהבה בבקעת כנרות ועמק הירדן. ועד רמת הגולן.
| סיפור ההתישבות בגליל התחתון המזרחי החל בסוף המאה התשע עשרה בשנת 1899 והברון הירש רכש איזור גדול להתיישבות. ובפעם הראשונה ניהול ההתיישבות היה בידי יק"א שגרמה למושבות לעצמאות כלכלית, התחילו לטעת מטעים לחקלאות פלחה הצורכת ידיים עובדות כל השנה. בין החקלאים היו מעולי העלייה השניה שלא הצליחו במושבות יהודה והשומרון ובעקבות כך עברו לגליל. החיבור ביניהם הביא לרעיון "הקולקטיב הראשון".- במושבה סג'רה בשנת 1906 ובשנת 1907 הוקם האירגון החשוב 'בר גיורא' שתחילתו היה בבית בן צבי ביפו. החלום של העלייה השנייה לכבוש את העבודה ואת השמירה התגשם בגליל התחתון . שינוי נוסף היה שיש צורך בהתיישבות קבע ולכן הקומונה החדרתית הקימה את הישוב השיתופי הראשון דגנייה בשנת 1910. דגנייה היתה לאם הקבוצות של ארבע סוגי התיישבות: הקיבוץ המאוחד, קיבוץ השומר הצעיר , הקיבוץ הדתי ויתר התנועות. בעשור הראשון הוקמו המושבות כפר תבור, יבניאל, מנחמייה, מצפה, כנרת , שמסון (שלא הצליחה). |
| סיור וביקור בביתנייא עילית בגליל התחתון המזרחי – בישוב ביתנייא היה הגרעין של תנועת הנוער "השומר הצעיר " ותפקידו היה להכשיר וללמד את הנוער הצעיר לקראת ההגשמה הציונית ועליה לקרקע בכל מקום שגאלו את הקרקע. תנועת "השומר הצעיר "הוקמה בשנת 1913כתוצאה מהשפעה גרמנית מקומית (שמה הגרמני 'וונדר פוגל' משמע- ציפור הדרור), התנועה הבינה את חשיבות הילדים ובנוער יצורים שלמים שניתן לחנך אותם ולהביאם לעמדה מעולה יותר.חייבים להתייחס אל הנוער בכבוד רב, בשנים 1919-20 הגיעה ארצה קבוצת מנהיגים מאירופה והקימה את "גדוד העבודה". 80 מחברי הקבוצה הגיעו לישראל , נבחרה קבוצה קטנה שהיה עליה לעבור תהליך חברתי של "זיכוך הנפש " וליצור חברה חדשה. קבוצה זו התנחלה בביתנייא – שהפכה לחווה נסיונית להכשרת פועלים. מהבוקר עבדו בסלילת כבישים עבור המנדט הבריטי (כביש טבריה-צמח וכביש טבריה-טבחה). בערב דנו והיו פולמוסים רבים בכתביהם של ניטשה, קארל מרכס, זיגמונד פרוייד וערדו לעמקי הנשמה וחיפוש אחר האדם החדש שישפיע על הכלל והכלי לכך היה הווידוי. יש האומרים שביתנייא משולה מנזר דתי, בו התענו בגוף ובנפש. ואומנם היו קשיים במיוחד בהתערטלות העצמית פנימית של החברים וכל קושי כזה או אחר נתפס ככישלון, וכך ניתן להבין במכתב ההתאבדות של ארז פולק שהחליף את שמו לנתן איכר. איכר , כי כולם אהבו את הרעיון להיות איכרים, נתן בשל גיבורו 'נתן החכם' שכתב חברו משה מנדלסון. נקבר בבית העלמין של כנרת. ובשנת 1920 הקבוצה נטשה את ביתניא ויסדו את קיבוץ בית אלפא אשר היה "הנחשון" של השומר הצעיר. כשעברו לבית אלפא כתבו סיפורים על ביתניא שנקרא 'קהילתינו' ויהושע סובול כותב את היצירה המופלאה "ליל ה- 20" על צעירים בני 20 והתרחש בשנות ה- 20. ביתנייא היתה לקן הארצי של תנועת השומר הצעיר ולהנצחת מייסדי ביתניא הקימו אוהל מבטון ועליו חקוקים שמות שמונים וחמש קיבוצי השומר הצעיר מתוך 300. ובשנת 1964 המקום משמש את חניכי השומר הצעיר לטקסים הסברים וסיורים. תצפית על עמק הירדן הכנרת הגולן והגלעד- מניתן לראות את הכנרת מדרומה לצפונה, "שם הרי גולן" ממש ממול ואילו "הרי הגלעד" קצת יותר דרומה, ממש מתחתינו ניתן לראות את המושבה כנרת וחוות כנרת, קבוצת כנרת, צמח, דגניה א' ודגניה ב', בית זרע ואפיקים, האון וקיבוץ מעגן חצר כנרת- לאחר מותו של זאב הרצל בשנת 1904 היה חלל בתנועה הציונית , ומפה חל שינוי והמעבר מציונות מדינית לציונות אקטיבית. בדרך המדינית – הצהרת בלפור, ובנתיב המעשי- התיישבות והתנחלות בארץ ישראל, רוב יהודי אירופה ורוסיה הגרו לדרום אפריקה, ,בעיקר לארה"ב ואוסטרליה. בעלייה הראשונה ברחבי ישראל – נוסדו 25 מושבות ביהודה, בשומרון ובגליל שיצרו את האות N ההתיישבותי, המושבה הישראלית הייתה כמעין המשך של רעיון הכפר האירופאי, בין המייסדים היה קשר חברתי, דתי, חינוך משותף אך לכל אחד הייתה עצמאות כלכלית. השינוי מבחינתם היה המעבר מיהודי הגר בעיירה(שטייטל) ליהודי חקלאי מתקדם. ואילו בעלייה השנייה בשנת 1906, חלק מצעירי עולי העליה הראשונה החדשים שהגיעו חיפשו עבודה במושבות יהודה אך לא תמיד הייתה עבודה או פעמים זלזלו בהם ,נוצר משבר גדול וכך החליטו לחפש את מזלם עצמם במקום אחר וזזו להתיישבות בגליל. בשנת 1905 רוכש חיים מרגליות קלוורסקי קרקעות משבט הדלייקה, אך כיוון שלא התייעץ עם ארגון יק"א הוא קיבל נזיפה ונאלץ למכור חלק מהקרקעות שרכש. ארתור רופין קונה ממנו את הקרקעות ורוצה להקים במקום חוות הכשרה של התנועה הציונית . יש לציין שזו החווה הציונית הראשונה של התנועה הציונית (סג'רה הוקמה לפני כן על ידי יק"א). ד"ר ארתור רופין בוחר את משה ברמן שנמנה עם 'קבוצת רומני' והקבוצה נטעה עצים יחד עם הפועלים הערביים ביער חולדה. חברי הקבוצה רואה במשה ברמן דמות גאוותנית שגרה בבית ואילו הם גרים במבנים רעועים ופשוטים, בנוסף לכך היה קצר בתקשורת ביניהם . בעקבות חילוקי הדיעות ביניהם ארתור רופין מעביר אותם לחדרה שם החליפו את שמם ל'קומונה החדרתית'. בחודש אוקטובר 1910 הם נקראו לדגל להקים את דגניה שנקראה בעבר אום-ג'וני.בשנת 1908 הוקמה החצר לפי תכנונושל אלכסנדר ברוולד שהגיע לארץ לתכנן את הטכניקום של חיפה. חוות כנרת שוקמה והייתה פעילה כבסיס של הנח"ל עד שנת 1975 ובימינו מטופלת ומנוהלת על ידי שימור אתרים. בזמנו החצר נקראה דלייקה על שם שבט ערבי, וש"י עגנון הציע את השם כנרת והקבוצה התלהבה מהשם. יש האומרים כי המשורר פיכמן כתב כאן את השיר "על שפת ים כנרת". בשנת 1911 האגרונומית חנה מייזל אישתו של אליעזר שוחט, מקימה במקום את חוות הנערות-"חוות העלמות", בהן הייתה רחל המשוררת, שביניהן נוצרו קשרים חמים , רחל נשלחה ללימודי אגרונומיה בצרפת ונאלצה להישאר באירופה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.. רחל עברה לטפל בילדים יתומים ברוסיה ונדבקה שם כנראה במחלת השחפת , בשנת 1921 רחל נאלצה לעזוב את המושבה והחווה כנרת ונפטרה בשנת בתל אביב בשנת 1931 ונקברה בכנרת שם נעלה בסיורנו ונשיר את שיריה במקום שאהבה עד מוות, חנה מייזל ואליעזר שוחט היו לאחר ימים ממקימי נהלל שם הוקם בית הספר החקלאי לבנות שהפך גם לבנים. חנה מייזל נפטרה בשנת 1975. תפקיד החלוצות היה במטבח, במשק החי ומאחר שלא היו יצרניות ,משכורתן ניתנה להן מהפרשתה ממשכורות הפועלים, מטרת חוות כנרת הייתה להכשיר נערות לעבודות החקלאיות החשובות להתפתחות היישות הציונית, והחלוצה היא חלק מהרעיון הציוני ולכן עסקה בחריש או בעבודות חקלאיות ואם לא כך הרגשתה מושפלת רוחנית. חנה מייזל ראתה אסון בכך שרק הגברים יצאו לעבודה לבד ללא הנשים ובכתביה כתבה "עוול גדול עשו אבותינו בכך שמנעו מאיתנו את קנינינו הרוחניים...",חנה מייזל גייסה כספים וביקשה מארתור רופין שני חדרים כדי ללמד את החלוצות הראשונות שתבואנה את עבודת האדמה . חנה מייזל דגלה שהעלמות יתעסקו במשק חי וגם גידול בעלי חיים, וגידול ירקות-ירקניות. הבנות החלוצות זרעו וגרמו להקמת גן ירק ממש ליד גבעת הכרך שממש צמוד לבית הקברות של כנרת. בשנת 1920 יסדו בחוות כנרת את ההגנה ותנועת הפועלים שהתחברה ויצרה את תנועת העבודה. חוות כנרת הוא חאן ובחאן גרו אנשי ההתיישבות ואחסנו אוכל, גידלו ירקות, גידול כבשים ועיזים ועוד. חדר האוכל מתחיל להיות סמל בהתיישבות הציונית, בארוחות סעדו את לבם בצניעות,שוחחו וחלקו חוויות, התייעצו ושיחקו בחיי חברה אנושיים-. רחל המשוררת כתבה ככל שהארוחה הייתה דלה ,כך עליצותינו גברה".ליד בית הקברות של כנרת ההיסטורי היה תל בית ירח , שם נמצאו כלים קרמיים בעלי מירוק שחור ובעלי חשיבות בהיסטוריה של איזור הכנרת. נסיעה ישירה לסיור בגשר הישנה- מנחמייה מלשון מלחמייה, מנחמיה בגלל אביו של הרברט סמואל שנקרא מנחמיה. מנחמיה עלתה לקרקע בעמק הירדן על ידי יק"א לפני כנרת ודגנייה. ברחוב הראשונים של מנחמיהגרה משפחת צ'יזיק – הבת שרה נפלה בתל חי בשנת 1920 יחד עם דבורה דרכלר והבן אפריים צ'יזיק נפל בחולדה(ניתן לראות את אנדרטת ציזיק בחולדה) במנחמיה גרה משפחתו של סמל משה רוזנפלד שנרצח בידי כנופיתו של עז א דין קאסם . גשר הישנה – : בגשר הישנה ניתן לראות את החיזיון על גשר הישנה וחיזיון על תחנת הכוח של פנחס רוטנברג , ניתן לרדת לירדן ללא דרכון ותצפית טובה לגשרים ולירדן. אפשרותלהזמין סדנת אפייה בתנור הלחם הישן של גשר. היסטורית ההתיישבות בגשר- בשנת 1920 נקנו הקרקעותה על ידי יק"א והובאו לכאן החלוצים העובדים שעבדו בסלילת הכביש טבריה-צמח. בשנים 1920-23 התיישבה כאן קבוצת הכיבוש שייעודה היה בקביעת עובדות בשטח שאם לא האדמות היו נלקחות לשלטון העותומני לפי 'חוק המכלול'. בשנים 1924-1936 רוצים להתיישב 'קבוצת האחדות' אך הם מועברים צפונה יותר לקיבוץ אשדות יעקב ורק בשנת 1939 במסגרת חומה ומגדל הוקם קיבוץ גשר על ידי ישראלים ועולים מגרמניה חברי הנוער העובד והלומד שהתפרנסו מדגים וגידול דגים. ב 27/4/48 קיבוץ גשר הותקף על ידי הליגיון הירדני שהגיעו עד הגשרים של גשר. בלילה המבוגרים פינו את הילדים והנשים במסע רגלי שקט לקיבוץ אשדות יעקב ומשם בנסיעה לחיפה. הצבא הירדני קבע אולטימטום לפינוי והצבא הירדני לא אישר ולכן לא לחמו לזמן מה,ב- 14/5/48הצטרף הצבא העיראקי עם שתי חטיבות, אנשי הקיבוץ שתפסו את תחנת המשטרה הבריטית –טיגרט , ברגע בזמן שהבריטים נטשו את משטרת הטיגרט הצליחו "כוחות גשר" לעמוד כנגד הפלישה העיראקית במשך 10 ימים ולבסוף הצבא העיראקי מתייאש ושם את עינו דרומה לשומרון (שכם, טול כרם וג'נין) וגשר לא נופלת עד סוף מלחמת העצמאות, רק בשנת 1949 חזרו הילדים והמשפחות התאחדו התחברו שוב. מהקרב הירדני עיראקי נשאר הבונקר, חדר האוכל ובית הילדים ששוחזרו. ירידה לטיילת הגשרים – על שמה של אסתר ארדיטי שהייתה מורת דרך ושירתה כחובשת ,עזרה בחילוץ טייס שנלכד ונתפס במטוסו. רוב דרכו של נהר הירדן הדרומי עוברת בתצורת א ליסאן (תצורת הלשון). תצורה זו עשויה מחומר רך (חוואר הלשון)ופריך ובחורף כאשר הזרימה הייתה חזקה הירדן זרם בקו ישר ,אך בקיץ נהר הירדן זורם בזרימה איטית והירדן היה משנה את דרכו על ידי פיתולים רבים. בגלל הבזלת שנמצאת כאן, הירדן בקטע זה רובו בזלת וחזק לכן לא משנה את נתיבו לכן התאים להקים פה את הגשרים על הירדן. שלושה גשרים בגשר: 1. יסודות של גשר רומי עליו נבנה גשר מאמלוכי. 2. גשר עם שלושה קמרונות עליו עברה הרכבת החיג'אזית, וגם תחנת מכס עותומאנית. 3. בין שני הגשרים ישנו גשר בטון של הבריטים עליו עבר הכביש בית שאן-צמח-סוריה. בגשר על הירדן ישנו חאן ממלוכי עם מנהרת סתרים שהובילה לממלכת ירדן, החאן נבנה בסמוך לציר דרך הדואר המאמלוכית החשובה והמהירה. (החאן שימש גם כבית מכס). פנחס רוטנברג- היה מהפכן רוסי שהגיע לארץ ישראל בשנת 1919. הוא למד הנדסת סכרים באיטליה. פנחס רוטנברג הצטרף לציונות דרך פגישה עם יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי ויחדיו הקימו את הגדודים העבריים. חזונו של רוטנברג היה להביא קידמה לארץ על ידי הקמת רשת חשמל מתקדמת . בחזונו של פנחס רוטנברג הבין שצריך הקמת תשע תחנות הדרואלקטריות בין הכנרת לים המלח עם שיתוף פעולה ירדני. פנחס רוטנברג היה גאון וידע לנצל את זרמי הנחלים ההידרולוגיים (זרימת הירמוך חזקה בחורף ואילו זרימת הירדן כל השנה). בצמוד לירמוך הקימו סכר גדול ויצרו שקע טופוגרפי ובכך המים יכלו ליפול מגובה של 27 מטר לירדן. ובנוסף, כדי שיהיו מים כל השנה בתעלה הביאו את מי הירדן בתעלת בטון בשיפוע אפס מעלות. בנוסף בנה פנחס רוטנברג את סכר דגנייה לטובת תחנת החשמל. ( המוביל הארצי גם משתמש בטכניקה דומה). בשנת 1927 קיבל זיכיון עבודה מהבריטים (גייס כספים מצ'רצ'יל ורוטשילד).פנחס רוטנברג הקים שכונה לפועלים בשם "נווה אור" עם בית ספר, קופת חולים,חדר אוכל וחשמל לבתים. גם ביתו של פנחס רוטנברג היה שם ושימש כמקום מפגש בין גולדה למלך עבדאללה . בשנת 1931 היו גשמים עזיםושיטפונות שסחפו חלקים גדולים מהתחנה. ורק בשנת 1932 החלה צחנת נהריים לפעול ברצף עד לשנת 1948. עבדאללה גם קיבל חשמל מהתחנה ואף הגיע החשמל עד לארמונו.. הצבא הירדני כבש את תחנת נהריים ושבו את הפועלים היהודיים שהיו בה. המשפחות היהודיות פונו בזמן המלחמה והגיעו ליעדים רגועים ושקטים, בזמנו תחנת החשמל של נהריים סיפקה כ 90% מתצרוכת החשמל בארץ ישראל ובשנת 1948 סיפקה חשמל רק ליישובי עמק הירדן- לפנחס רוטנברג היו תחנות גם בתל אביב ברחוב החשמל וברדינג, בחיפה ובטבריה. |
| הדרכת דרך לדגנייה א'ום ג'וני – דגניה בתקופת המשנה והתלמוד הישוב נקרא- כפר אגין, נמצא בין חמת טבריה לחמת גדר והוא כנראה המקור לשם הערבי א'ום ג'וני שנשתמר עד שנת 1910 . באם ג'וני היה כפר בידואי קטן של שבט הדלייקה שחרשו ועיבדו את אדמותיו של האפנדי. הפועלים הערביים נקראו חראתיים. וכאשר חיים מרגליות קלווורסקי רכש את האדמות הפועלים הערביים פונו . בזמן שביתת החלוצים המתיישבים בחצר כנרת (1909),נגד מדיניותו של משה ברמן האגרונום ארתור רופין מגיע לבירור הענין ורופין מפנה את הרומנים לחדרה ומשאיר את קבוצת 'אגודת החורש' שמבקשים לנהל את הישוב ללא מנהלים ועסקנים . "אגודת החורש" מתיישבים ומקימים את דגניה, לאחר עבודת הכיבוש הם מסרבים להישאר ומשם עוברים לכבוש את אדמות מרחבייה (פולה). ובמקומם מגיעה לאום ג'וני "הקומונה החדרתית" שרוצים שיתוף טוטאלי והם שהקימו את הקבוצה הראשונה – דגניה ע"ש חמשת מיני הדגן בהם נתברכה ארץ ישראל. מאפייני הקבוצה : 1. שיתוף מוחלט – אין רכוש פרטי, אין מנצל ואין מנוצל. 2. הקבוצה תהיה תמיד קטנה כחלופה למשפחה. 3. אסיפת חברים-אסיפת חברים עם אוטונומיה לכולם. אין תקנון- קבלת הכרעה רק על ידי שכנוע והסכמה. 4. אין עבודה שכירה- עבודה עצמית ועיבוד האדמות בהתאם ליכולת. (לעיתים חלק מהאדמות עברו לדגניה ב' ולאחר מכן לגניגר) 5. משק אוטארקי– המספק את צרכיהם כמו לחם, חלב ומוצריו. 6. אנשי אום ג'וני השתייכו לפועל הצעיר ולכן דברו רק עברית והכרת ההוויה הארץ ישראלית. 7. בחלקם היו פציפיסטים- הנשק רק באין ברירה. (הקיבוץ המאוחד דוגל בתפיסה המיליטניסטית=חינוך לנשק) בשנת 1919 הצטרף אליהם א.ד. גורדון(אהרון דוד גורדון)בעקבות טביעתו של יוסף בוסל בכנרת אהרון דוד גורדון נשאר כדי לחזק את הישוב הקטן ובמרכז החצר יש מגדל מים. בכניסה לקיבוץ דגניה נשאר הטנק הסורי שהינו סמל לגבורה של דגניה, ישוב נוסף הוקם בסמוך וקראו לו דגניה ב'. תל עובדייה מומלץ לבקר ולהכיר את נושא האדם הקדמון ולבקר בקיבות שער הגולן במוזיאון האדפ הקדמון, משפחת דיין- משה דיין נקרא על שמו משה ברסקי שהלך להביא תרופה לאביו ונרצח בדרכו. והמפקד הראשי היה שמואל דיין ולכן קרא לבנו בכורו משה-משה דיין. סיור בבית המוטור ובית הקברות בכנרת בשנת 1909 הגיעו לפה התימנים בהנהגת הרב דוד בן ישראל צאירי. הרב צאירי ביקש לזנוח את המקום מאחר ולא היה ראוי אנושית לגור בו ורבים נפטרו ממחלות כמו המלריה והטראכומה אך לאחר שהסתגלו לקושי הצליחו התימנים בעבודתם, תושבי חצר כנרת קנאו בהם התימנים עד שלבסוף בשנת 1930 התימנים פונו נגד רצונם והועברו /גורשו לרחובות. מפה ניתן ללכת בין הבריכות ומטעי התמרים לכיוון בית הקברות של כנרת, ביצת כנרת הענקית שניסו לייבשה אך ללא הצלחה. בשנת 1912 נטעו ושתלו התימנים ונערות (חוות העלמות של חנה מייזל)מהחווה את האקליפטוסים לייבוש הביצה . בעקבות המפגש ביניהם כתבה רחל המשוררת את שירה "אחותי התאומה התימנייה". היה גם ניסיון להפוך את "הכנרת הקטנה" לבריכות דגים אך כיום היא רק ביצה שלא ניתנת לייבוש בגלל היותה מקושרת אקולוגית הידרולוגית לכנרת. מפלס הביצה עולה ביחס למפלס הכנרת מהביצה נמשיך מהפארק ל'גן רחל' – המטע הראשון ניטע בשנת 1931אליו הושב עץ התמר. הגן נקרא על שמה של רחל המשוררת, הבאת חוטרי התמר מעיראק על ידי שני אנשי כנרת נעשתה בחשאי, התמרים נכחדו מארץ ישראל בתחילת התקופה העבאסית עם רעידת אדמה שהביאה להכחדתם ובנוסף בתקופה הצלבנית היה ביקוש רב לקנה סוכר שהיה ענף מרכזי חדש והתמר נשכח. (לתמר ולקנה הסוכר תנאי גידול דומים). בית הקברות של כנרת- בעבר הלא רחוק הכנרת הייתה קרובה יותר, הכנרת הגיעה סמוך לדקל שהיה בשירה של רחל 'שם הרי גולן…..יש דקל שפל צמרת……' רחל ביקשה דרשה להיטמן בבית הקברות של כנרת כי זה המקום שמאוד אהבה. אחותה שושנה קבורה לידה, ולא רחוק מרחל המשוררת קבור נוח נפתולסקי שהיה המאהב של רחל , נפתולסקי התערה עם זהרי שכתב את מגדיר הצמחים. נוח נפתולסקי נפטר ערירי ותרם את ביתו לקק"ל. ברל כצנלסון נטמן בבית העלמין של כנרת בסמוך לאשתו שרה שמוקלר וכאשר נפטרה חי עם לאה מירון. שלושתם טמונים זה בצד זה וגם עצמותיהם של דב בר בורורכוב,משה הס ונחמן סירקין הועלו לכאן. בית קברות של כנרת הפך לפנתאון הקיבוצים ומבית הקברות של כנרת הוצאו עצמותיהם של שלושת השומרים צחק אפריים טורנר,, ישראל גלעדי, וישראל רומרשטיין והועבירו אותם לכפר גלעדי. בבית העלמין של כנרת קברו את ראשוני התימנים , תינוק בשם לוטוס בן יעקב (חשבו שמגדלים פה צמחי הלוטוס), ומנחם מנדל שמואלביץ (ממש"י)שסיכן עצמו להביא לחם לחבריו ונמצא מת. המשוררת אלישבע ביחובסקי שנולדה נוצרייה ונפשה התחברה לגורל היהודים, אלישבע ביחובסקי הוציאה לאור את כתביו של יוסף חיים ברנר וכאשר בעלה מת חיה כעניה דלה בצריף בגבעתיים נשלחה ע"י חבריה לבית הבראה בטבריה וכאשר נפטרה קברו אותה בסמוך לרחל. נעמי שמר המשוררת הלאומית 1930-2004, הקול הצעיר של הזמר העברי, מבכה את ההוויה הישראלית בשיריה לו יהי, היאחזות הנח"ל, ירושלים של זהב, שרה את "המלוח על המים" ואתה חש את "הירדן" כאילו זורם לידך ברגע זה. סיורים מודרכים וטיולים גלילים בין דגניה לכנרת עם אפי נחמיאס בין גשר החדשה לגשר הישנה, סיורים מנווה אור לירדנה ובית יוסף וממסדה עד שער הגולן ומצמח עד מעגן והאון. |
